שלום רב!
אני שואל את השאלה שלהלן למרות שכב' הרב נתן תשובה בעניין כאן "moreshet.co.il web shut shut2.asp?id= 133132" אך לא הצלחתי להבין ממנה את המסקנה המעשית. לפיכך אנסח את השאלה כך: אצלנו נהוג שבארוחות המשפחתיות אחד הילדים מברך בקול את ברכת המזון כדי לחנכם ולפיכך הם אף מזמנים –ברכו–. ניסיתי למצוא לכך יסודות ברמב"ם, אך לא מצאתי דבר מפורש. מצאתי שהרמב"ם קובע כי "קטן היודע למי מברכין - מזמנין עליו, אף על פי שהוא כבן שבע כבן שמונה– ומצטרף בין למניין שלושה בין למניין עשרה, לזמן עליו". כלומר, הוא מצטרף למניין אבל לא נאמר שמותר לו לזמן. מצד שני, ניתן לומר שאם יש עליו חיוב זימון, אז אין מניעה שהוא יזמן בדיוק כשם שהוא רשאי לברך: "הכול חייבין בברכת הזימון, כדרך שחייבין בברכת המזון... נשים ועבדים וקטנים, חייבין בזימון כחיובן בברכת המזון". אודה להבהרת העניין - האם קטן היודע למי מברכים יכול גם לזמן, ולו על דרך החינוך.
קטן אינו מוציא אחרים בברכתו (ברכת המזון), ואינו מזמן, אלא רק מזמנים עליו. אם רוצים לחנכו, במידה ואין זימון, בגלל שאין שלושה, הוא יכול לברך בקול, והגדול יאמר אחריו מילה מילה.
