כתב רבינו, שבת, ט, ה: "שכח והדביק פת בתנור בשבת ונזכר, מותר לו לרדותה קודם שתאפה ויבוא לידי מלאכה". והנה עלינו לדעת, שמי שמעמיד את דברי רב ביבי בר אביי במזיד, הרי כל שכן שמותר בשוכח, שירדה הפת כדי שלא יתחייב בחטאת. כי אם במזיד, לא קנסוהו, והתירו לו לרדות הפת (=איסור דרבנן) כדי שלא יגיע לאיסור תורה שעונשו בסקילה, כל שכן כמותר לרדות הפת למי ששגג כשהדביק הפת בשבת, שאין מקום לקנסו, ושיעבור איסור דרבנן (=רדייה), ובלבד שלא יתחייב בחטאת. ובאוקימתא זו פסק רבינו, שכתב שוכח, וממילא אנו יודעים שגם במזיד במכל שכן. עיין דברי מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, שם אות טו. אבל מי שמעמיד דברי רב ביבי בר אביי בשוגג, הרי רק שוגג, התירו לו חכמים (ולא קנסוהו), לרדות הפת (=איסור דרבנן), כדי שלא יתחייב בחטאת, אבל מזיד קנסוהו, ואסרו עליו לרדות הפת, אף שיעבור על איסור תורה ובסקילה.