1. רק פרוטה.
2. לכאורה היה מן הדין לאסור במקלחת שתמיד נמצאים שם ערומים, אפילו כשהם לבושים, ולהתיר במבואה למקלחות אם הם לבושים, אבל כשהם ערומים - אסור. שהרי רבינו, יסודי התורה, ו, ה, כתב על שאר כינויי שם ה' הנמחקים, כגון רחום וחנון וכיו"ב, "כשאר דברי הקדש". ובהל' ק"ש, ג, ד, כתב רבינו, "ולא קרית שמע בלבד, אלא כל ענין שהוא מדברי קדש, אסור לאמרו בבית המרחץ ובית הכסא, ואפילו אמרו בלשון חול". אולם בשו"ע, או"ח, פה, ב, נפסקה ההלכה, שהכינויים הנמחקים מותר לומר בבית המרחץ, ובבית הכסא. וכן כתב מארי ז"ל, בהל' יסודי התורה, ו, הערה י', בשם מארי סעיד עדני, שמותר לומר "אללה" בערבית בבית המרחץ, ולכן מותר. בכל זאת דומה שמן הראוי לנהוג כהוראת המשנה ברורה, על השו"ע, שם, ס"ק י, שלא לומר "שלום" בבית המרחץ, כשהוא מתכוון לשם. והרי ברכת שלום היא בשם ה', ובמקומה שהרי רבינו בתשובה, כמדומני סי' רח, אסר להכניס לבית הכסא, אפילו כתב חול, אם כתוב בכתב אשורי, שבו ניתנה התורה. ושמא יש לחלק בין כתב הנחזקה שיש להחמיר בו, ובין דיבור, שהוא הבל פה, ונעלם, בין כך ובין כך נראה שמן הראוי להימנע מלברך זה את זה בשלום, במקלחת במקום שכולם ערומים. תוכל להאזין באודיו הלכה יומית בעניין זה באתר נצח ישראל.