לפי רבינו הש"ץ אומר כהנים, אבל אין איסור שמישהו מן הציבור יאמר כהנים, שו"ת רצב. לפי ר"ת יש איסור שהש"ץ יאמר כהנים, בגלל חשש הפסק. כנראה בגלל איסור רח יש איסור שהש"ץ יאמר כהנים, ולפי רבינו, אין איסור שמישהו מהציבור יאמר כהנים, לכן, מהיותר טוב אל תקרא רע, כתב מהרי"ץ שמישהו מהציבור יאמר כהנים, כי כזו היה דרכו, דרך של פשרות, במיוחד שרבו חברו מהר"ד משרקי בשתילי זיתים, או"ח, קכח, ס"ק כד, העדיף שב ואל תעשה, עיי"ש. אולם אחרי בקשת המחילה דבריו צ"ע:
א. עיין בב"י, או"ח קכח, ד"ה וכתב ר"ת שדחו דברי ר"ת, שאין זה גדר הפסק, אלא דרך תפילה, שהרי הש"ץ מקרא לכהנים את הברכה.
ב. וכן כתוב בב"י, שם, שהמנהג שהש"ץ אומר כהנים, ומדוע מהרי"ץ לא התחשב בכך, והיה עליו להתחשב בכך, במיוחד שאפילו לפי שיטתו, יש תפילות שהן רק תפילה אחת, כלומר הש"ץ בקול רם והמתפללים מתפללים עמו בלחש. ואם כן, גם לשאר המתפללים יש איסור להפסיק בתפילתם, ואדרבה, הסברה מחייבת שיש לחשוש פחות לדין הפסק אצל ש"ץ מאשר למישהו מהמתפללים, מאחר וזהו תפקידו כמו בקדושה, כך גם בברכת כהנים. ובאמת שדר' גברא, במחקריו על סידורי תימן, כרך א, עמ' 311, אף שדרכו ללמד זכות על מהרי"ץ ולהסביר את שיטת מהרי"ץ בשימור מנהגי תימן, ובכל זאת במקרה זה, לא יכל לעשות כן, והעדיף לשער שדברי מהרי"ץ הם מצעירותו שבכלל כבר חזר ממנה. לאור כל הנ"ל, אין לנו אלא מה שפסק רבינו ומרן, שהש"ץ הוא האומר כהנים, ושכן הוא המנהג הקדום, ובמיוחד שאנו מתפללים תפילה אחת, וכך ראוי לנהוג. אולם בבתי כנסת שנהגו עפ"י מהרי"ץ שמישהו מהמתפללים אומר כהנים, אין לשנות מנהגם, כי גדול הוא השלום, ובמיוחד שלפי רבינו אין איסור בדבר. תוכל להאזין בעניין זה באתר נצח ישראל, בהלכה יומית באודיו.