א' ברכת כהנים, ב' טעם דין לא מיתרגמין, ג' תפלין בק"ש ובשעת תפלה
לק"י י"ו כסלו תשע"ב כבוד ר' רצון ערוסי נ"י כנהר שלום א' לפי מורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל, איזה פסוקין נכללין בברכת כהנים לפי דעת רבנו? בספר אהבה עמ' תשיב ציין מורנו הרב יוסף קאפח (ציון
ג) לפסוקי במדבר ו כב–כז. אבל בהלכות תפלה וברכת כהנים פי"ב הל' יב ציון לג, כתב "ולענין ברכת כהנים, בכל ספרי תימן העתיקים אין תרגום אנקלוס כלל לברכת כהנים, ובספרים שנכתב בהם תרגום רס"ג יש רק תרגום רס"ג." עכ"ל. אם ברכת כהנים כולל פסוקים כב–כז, ורק לפסוקים כד–כו אין תרגום אנקלוס, איך כתב מורנו הרב יוסף קאפח "אין תרגום אנקלוס כלל לברכת כהנים"? האם היה לו כתב יד עתיק שבה אין תרגום אנקלוס לפסוקים כב–כז? ואם ברכת כהנים כולל רק שלשה פסוקים, איך ציין לפסוקים כב–כז בסדר התפלה? ב' למה יש כבוד אהרן כשלא מתרגם מעשה העגל (מן ויאמר משה אל אהרן עד וירא משה את העם, ועוד פסוק אחד ויגף ה' את העם) בצבור, ומה עם מעשה ראובן, הרי אם נקראין בצבור למה לא מיתרגמין? ולמה יש הבדל בין קורין בתורה בצבור ובין חזרת הצבור פרשת השבוע שנים מקרא ואחד תרגום? ג' ממה למד רבנו (הלכות תפלין ומזוזה וספר תורה פ"ד הל' כו) ש"אף על פי שמצותן ללבשן כל היום, בשעת תפלה יותר מן הכל."? ולמה "אמרו חכמים כל הקורא קרית שמע בלא תפלין כאלו מעיד עדות שקר בעצמו"? איך אומרים שאדם שקרא קרית שמע בבקר ולאחר מכן הניח תפליו וקיים "וקשרתם לאות על ידך והיו לטטפת בין עיניך" נחשב כאלו מעיד עדות שקר על עצמו? ולמה נחשב "כאלו"...? והאם לפי רבנו ומורנו הרב יוסף קאפח יש חיוב לקרא קרית שמע עם תפלין ומי שקרא קרית שמע בלי תפליו עובר בשמונה עשה אף אם הניח תפלין לאחר מכן? שמעיה אפל
א. ברכת כהנים האמורה, בדברי רבינו, בהל' תפילה, יב, יב, שאין מתרגמים את פסוקיה, היא ברכת כהנים הנאמרת ע"י הכהנים, דהיינו שלושה פוסקים, במדבר ו, כד - כו, ועל פסוקים אלו כתב מורנו הרב יוסף קאפח, שם, אות לג, שאין בספרי תימן תרגום. אבל ברכת כהנים האמורה בדברי רבינו בסדר התפילה, עמ' תשיב, שנהגו העם לאמרה בכל יום בשחר, היא פרשת ברכת כהנים, שפסוקיהם ששה, במדבר, ו, כב - כז. שני פסוקים לפני ברכת כהנים, ולהם יש תרגום. והם אינם נאמרים ע"י הכהנים כברכת כהנים, וידבר וכה תברכו, ופסוק אחרון ושמו את שמי, שגם לו יש תרגום. ואולי רבינו קיצר בסדר התפילה במקום שהיה לו קצת להאריך ולמנוע אי הבנה, בכך שהוא כותב פרשת ברכת כהנים, ולא, ברכת כהנים.
ב. חכמיחם חששו מפני ההמונים, ומאחר ובימיהם השפה הארמית היא היתה השפה המדוברת, הרי שחז"ל מנעו לתרגם בציבור בשפה המובנת להמונים פסוקים מסוימים, פסוקים בחטא העגל המתייחסים לאהרן, מפני כבוד אהרון. וכן מעשה ראובן בגלל כבוד יעקב. ודוקא בציבור ששם יש המונים, וברכת כהנים בגלל ישא ה', שעלולים להבינו בצורה לא נכונה, ולראות בו סתירה לכלל אשר לא ישא פנים.
ג. מצות תפילין זמנה כל היום. חז"ל ייחסו חשיבות שבזמן שקורא ק"ש יהיו עליו התפלין של יד ושל ראש, שלא יהא כמעיד עדות שקר. אבל הדבר פשוט שאם אין לו תפילין וחושש שיעבור זמן ק"ש ותפילה, שיקרא ויתפלל בלי תפילין ואח"כ יניח.