דילוג לתוכן העיקרי

הלכות שבת

שאלה

בס"ד שלום, כבוד הרב
1. ראיתי בהלכה ש -"מדיני שביתת בהמתו הוא שבעליה חייב לדאוג לכך שלא תצא בהמתו לר"ה, ולא לכרמלית, בשעה שמשא על גביה" (שמירת שבת כהלכתה א, כז, ז) זה בהחלט מובן לאור חיוב שביתת בע"ח בשבת (ה'עשה' ו'לא תעשה'). אך כשקראתי את המצוטט לעיל, לא הבנתי למה לא התייחסו לאיסור השביתה עצמו, אף בלא טלטול מרשות לרשות. הרי לאדם אסור לגרום למצב כזה בו הבהמה נושאת כל משא בשבת, בגלל עבודת הנשיאה, בלי קשר לעניין הוצאה מרשות לרשות! (בדקתי בהמשך הסעיף ולא ראיתי הרחבה בעניין. האם הייתי צריך להבין שאכן, קיימים כאן שני איסורים למרות שלא צוין כך במפורש?)
2. ב"ה, אני לומד את הלכות השבת בקביעות (מסוימת), ולעיתים אני מתקשה לעמוד על ההבדלים בין המושגים: זלזול בשבת, עובדין דחול וצביון השבת. אשמח אם תוכל להגדיר עבורי את שלושתם.
3. מהי דעת הרב בעניין איסור 'משמיע קול'? האם הגדרת האיסור היא רק בחשד השומעים (שיחשבו שהפעלת את הדבר בשבת)?
תודה רבה ויישר כח על העבודה המבורכת.

תשובה

1. אין איסור שבהמה תצא, בלי משא מרשות לרשות, בשבת, האיסור הוא רק כשיש עליה משא. כל זה לעניין איסור חימור. אבל לעניין שביתת בהמתו, אסור לבעל הבהמה, לאפשר העבדת הבהמה בשבת, בעבודה שמונעת את מנוחתה כגון חרישה.
2. זלזול בשבת - אי דקדוק באיסורי או במצוות עשה מדאורייתא או אפילו מדרבנן. עובדין דחול - עשיית מעשים שחז"ל אסרו לעשותם, שדומים למלאכות אסורות, כפי שנוהגים לעשותן בחול. צביון שבת - כמו לבוש, ושירת שבת, ואור וכיו"ב.
3. אסור מדרבנן בשבת להשמיע קול במכשיר שמשמיע קול שיר, כמו פעמון או חליל, כינור, מפוחית וכיו"ב, שמא יתקן כלי שיר בשבת.