א' ענית אמן לישתבח, ב' אמירת השירה, ג' דבור בין ישתבח ליוצר
לק"י ג' טבת תשע"ב כבוד ר' רצון ערוסי נ"י כנהר שלום א' לפי רבנו אליבא דמורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל, האם מי שאומר ישתבח עונה אמן לש"ץ כשמברך "מלך גדול התושבחות אל ההודיות אדון כל המעשים הבוחר בשירי זמרה חי העולמים" עמו, או רק כשאינו מברך עמו? ומה אם סיים הברכה קודם הש"ץ? ב' למה לא התיחס רבנו בשלילה לאמירת השירה בין ישתבח ליוצר בהיות שזה הוספה על מה שתקנו אנשי כנסת הגדולה? והאם – לפי רבנו – רצוי לומר השירה, והיש הבדל בין יחיד לצבור (לא ראיתי שרבנו הבדיל בין אמירתה ביחיד ובצבור כמו שהבדיל בקריאת ההלל בראשי חדשים)? ג' לפי רבנו אליבא דמורנו הרב יוסף קאפח זצ"ל, האם אסור לדבר בין ישתבח ליוצר (להזמין את בעל התור שיפרוס על שמע, לברך על הציצית והתפלין, לענות אמן, ללמוד תורה, לשיח עם אחר, וכדומה)? האם יש להסיק שיש אִסּוּר לפי מורנו הרב יוסף קאפח כמו שכתב בהלכות תפלה וברכת כהנים פ"ז הל' יב ציון לה "ועוד ראיה מירושלמי שהובא בשלה"ג סח בין ישתבח ליוצר עברה היא בידו", ואם כן למה לא פסק רבנו כן? ואם אסור לדבר לפי מורנו הרב יוסף קאפח האם נכון המנהג ש"מזמין את בעל התור שיפרוס על שמע" (הליכות תימן, עמ' 8 בהוצאה שלישית מתוקנת 1987). ואם יש אִסּוּר לפי רבנו, איך הרשה רבנו לומר השירה בין ישתבח ליוצר? שמעיה אפל
א. רק כשלא אמר הברכה יחד עם הש"ץ או שאמר והקדים לסיומה שלוש תיבות לפני הש"ץ, כי דין ברכה זו לא כדין תפילת שמונה עשרה.
ב. ראשית יש להבהיר שלפי רבינו, מנהג אמירת שירת הים או שירת האזינו, או שתיהן, הוא רק בין ישתבח ליוצר, לא בין ויברך דוד לישתבח, וכך הוא בתכאליל הקדמונים, רבינו, תפילה, ז, יג, והערת מהרי"E ז"ל אות לז. וכן בסדר התפילה, עמ' תשיג - תשיד, והערת מורנו הרב יוסף קאפח ז"ל, אות טו. שנית אמירת השירה הוא מנהג עתיק יומין, ואמירת הזמירות עם ברכה לפניה ולאחריה, הגדירה רבינו, "ושיבחו חכמים למי שקורא זמירות מספר תלים בכל יום ויום, והן מתהלה לדוד עד סוף הספר. וכבר נהגו העם לקרות פסוקים לפניהן ולאחריהן. ותקנו חכמים ברכה לפני הזמירות...". תפילה, ז, יב. לפי ניסוחי רבינו, אותם הדגשתי, שאין דין הזמירות, כדין הפסק בברכת ק"ש, אלא פחות מכך, וכפי שהשיב רבינו, בשו"ת קפג, שמות. שלישית גם יחיד אומר זמירות ואין זה דומה להלל, שהוא המנון אמונה, ולא כל הרוצה ליטול את השם יטול.
ג. לדבר סתם - אסור. להזמין מישהו להתפלל - מותר. אם אין מנין, מותר, ועיין בלימודו, אבל כשיש מנין, אין לדבר, אלא יש לשמור על הרצף, חוץ מהמנהג של השירה.