כתב רבינו, פסולי המוקדשין, ה, יב: "כל חייבי קנים (=זב, זבה, יולדת, מצורע) שהפרישו מעות לקניהן, רצה להביא בכל המעות חטאת העוף לבדה - יביא, רצה להביא בהן עולת העוף לבדה - יביא, אפילו אמר אלו דמי חטאתי, ואלו דמי עולתי, יש לו לערב המעות וליקח בהן כאחד חטאת ועולתו, או ליקח בכל חטאת או עולה, שאין בקנין מתפרשות אלא בלקיחת הבלעים או בעשיית כהן. לפיכך אם הפריש לקנין סתם, ומת (=זה שחייב בקינין) יפלו כל אותו המעות הסתומים לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה". לסיכום, חייב קינין (=המפורטים בסוגריים לעיל) שהפרישו מעות בסתם, ולא פירשו אם לחטאת העוף או לעולת העוף, אם מתו אותם חייבים קינין, יפלו המעות שהפרישו לנדבה, שהרי כולן ראויין לבוא עולה. וזוהי עולת המת, או עולות המתים.