אסור ליטול שכר עבור לימוד תורה שבעל פה ואין הדבר תלוי במנהג. לא כן תורה שבכתב, דין נטילת שכר עבור לימוד תורה שבכתב תלוי במנהג. ולכן כתב רבינו, "היה מנהג המדינה (=מדינה מסוימת, לא כל המדינות) ליקח מלמד התינוקות שכר (=עבור לימוד תורה שבכתב), נותן (=האבל לו) (=למלמד) שכרו (=ואין בכך איסור). וחייב (=האב) ללמדו (=את בנו) בשכר (=אם אין מלמד בחינם) עד שיקרא (=עד שבנו יוכל לקרות) תורה שבכתב כולה (=ואסור לאב להסתפק בפחות מכך בגלל שהוא צריך לשלם עבור לימוד בנו). מקום שנהגו ללמד תורה שבכתב בשכר, מותר (=המלמד) ללמד בשכר". כך יוצא שהרישא התייחסה לחובת האב. והסיפא להיתר למלמד ליטול שכר.