משמוש בסירכות הריאה
לרב שלום וברכה! מהו החשש של מרן מפני המנהג האשכנזי הידוע שהביא הרמ"א למשמש בסירכות הריאה ומה שנפל נפל? דהרי אם נפל ונקרע ע"י המשמוש נגלה את הנקב בניפוח הריאה שהרי לא נשאר שם אלא חלק קטן מן הסרכא שלא יעמוד בלחץ הניפוח ואם אכן יש שם נקב הוא יתגלה? האם החשש הוא שמא ישאר חלק עבה יותר של הסרכא ואזי גם אם יש שם נקב מטריף הוא לא יתגלה ע"י הניפוח? וכעין חששו של מארי בהל' שחיטה (פ"יא אות ו) למה צריך זהירות גדולה לחתוך כמה שיותר סמוך לבשר בסכין ולא בצפורן שפעמים מתירים האיסור או אוסרים המותר .? והאם לפ"ז יש במשמוש גריעותא גם לשיטתנו וכדברי מארי? והאם גם כיום נוהגים השו"ב למשמש "וכקולא הגדולה" שהביא הרמ"א או שבכל מקרה נזהרים מכך? ביקר נהוראי יהב ירושלים
מרן התנגד למיעוך סירכות, כי שיטתו בשיטת הרשב"א, שאין סירכון בלא נקב. כמו כן הללו שנהגו למען בסירכות, לא נהגו לבדוק לאחר מכן, אלא רק על דרך החומרא. כי אמרו, שאם הסירכא נמעכה וניתקה סימן שהיא רוב. הבדיקות שנהגו אבותינו לעשות היא שידעו, באומנות ובזהירות, לחטט אחר שורש הסירכא, מבלי לפגוע בקרום הריאה, ומבלי לשייר דבר. ואז הבדיקה היתה משמעותית. כשסירכא ניתקת מחמת המיעוך, כנראה שקשה לחטט ולבדוק כהלכה. בימינו, המיעוך בסירכא, לאוכלי כשר (לא מהדרין) נעשה ע"י שמחליטים בציפורן עד שורש הסירכא ובודקים. ואם הדבר הזה נעשה במומחיות, זה מועיל לפי רבינו. לא כן לפי מרן, שלדעתו, אין סירכא בלי נקב.