1. העובדה שרבינו קבע שמלך המשיח עתיד לבנות בית המקדש, וליישם דיני תורה הלכה למעשה, לרבות דיני קרבנות, והעובדה שרבינו כתב בפרוטרוט דיני קרבנות וטהרות, אנו למדים, שבוודאי שיקריבו קרבנות, במיוחד קרבנות חובה, שהרי התורה לא תשתנה. ואם בכל זאת רבינו הטעים את דיני הקרבנות במו"נ, בדברים שהזמן גרמן, וטעם זה אמתי, אין פירושו של דבר שהוא הטעם הבלעדי, אלא שרבינו הטעים טעם מקורי משלו, שהוא בבחינת חידוש.
2. כל אדם שיתגלה בפנינו, לפי הקריטריונים שרבינו כתב, בין אם הוא מתוכנו, בין שיבוא ממקום אחר, או שהיה בלתי מוכר, והתחיל להופיע ברבים, ולפעול כפי שתיאר רבינו.
3. ראשית, דברי אגדה צריך לדעת כיצד לבארם. ולא כולם יודעים לבאר אגדות. שנית, יש מחכמי ישראל שאינם רואים סתירה בין משה רבינו שמת, ונקבר ע"י ה', ונשמתו בין מלאכי השרת, לבין מה שהם מבינים שאליהו נמצא במשמורת אלוקית, לצרכים מסוימים.