עליך לדעת, יחידים שנידונין בגלל שחטאו בעבודה זרה, אפילו הם רבים, הרי נידונים בסקילה, ונענשים רק ברי עונשין, לא קטינים, וממונם ליורשיהם. אבל הנידונים במסגרת עיר הנדחת, נידונים בסיף. ונהרגים אנשים, נשים וטף - ושורפים כן ממון אותה עיר. אולם לדין עיר הנידחת יש תנאים, שאם נתמלאו כולם, אז ורק אז העיר נידונה כדין עיר הנידחת. את כל התנאים מנה רבינו בהלכות ע"ז, ד, בין התנאים:
א. שהודחו רוב אותה העיר, לא פחות מכך.
ב. שהמודחין אינם פחותים ממאה (=כי פחות ממאה אינה עיר רק כפר קטן ואין דנין אותו בדין עיר הנידחת).
ג. ולא שתושבים הם רוב שבט בישראל (=כי רוב שבט העיר היא כבן גדול, ואין דנין אותו בדין עיר הנידחת). לאור הנ"ל אתה מבין שייתכן מצב שרוב תושבי העיר הוא אינו רוב שבט, כי הרבה מאותו שבט גם כן בערים אחרות. ולכן כשרוב בני העיר הנדחת, והם למעלה ממאה, ואינו רוב שבט בישראל, דנים אותה העיר כדין עיר הנידחת, בסיף, ונהרגים אנשים נשים וטף וממונם נשרף. והכתוב "שבתחלה דנים אותה כיחידים, אך אם מגלים שמדובר בתופעה מקיפה, ויש שני מדיחים מתוך אותה העיר, ורבים נשועים להם, אחד ממאה, אז הטיפול עובר לבית הדין הגדול, כי דין עיר הנידחת מתבצע רק ע"י בית הדין הגדול. ואם יתמלאו כל התניאם, אז ורק אז, יכריע דינם כדין עיר הנידחת.