עליך לדעת, שכל שערות שגדלו לפני זמן הנערות אצל בנות, שתים עשרה, ולפני זמן הבגרות אצל הבן, שלוש עשרה, הן נקראות שומא. ואפילו המשיכו להתקיים גם אחרי גיל הנערות בבת, או אחרי גיל הבגרות בבן, אותן שערות הן שומא לעולם. עד שיגדלו שתי שערו, רק אחרי זמן הנערות בבת, וזמן הבגרות בבן. ומה שכתב רבינו, אישות, ב, (כ) (יט) "ונובע שהן שומא", אין כוונתו שיש לאותן שערות סימנים חיצוניים שעל פיהם מזהים אם אותן שערות הן שומא, אלא שמאחר שבדקו אותו מקום לפני זמן הנערות בבת, ולפי זמן הבגרות בבן, וראו את אותן שערות, הרי נודע להם, שאותן שערות הן שומא, לאפוקי, שאם לא בדקו לפני הזמנים הנ"ל, אלא בדקו רק לאחר הזמנים הנ"ל, ומצאו שתי שערות, הרי שיש לנו ספק אם גדלו לפני הזמן, והם שומא ואינן סימנים, או גדלו לאחר המזן, ואינן שומא, והן סימנין. במקרה זה פסק רבינו, "הרי הן בחזקת סימנין, ואין אומרין שמא קודם זמן צחו, כדי שיהיו שומא". כדי שתתבסס בפירוש כוונת ריבנו, כפי שכתבתי, דייק בדברי רבינו, אישות, ב, א, ובפיהמ"ש לרבינו, כתובות, ג, ז.