ספירת העומר.
לק"י. שלום רב לכבוד מורנו ורבנו. שאלתי הינה אודות אדם אשר ספר בברכה את ספירת היום. בתום הברכה ספר הוא את ספירת היום הנכונה, אך עם מיד עם סיום ספירתו סבר לעצמו כי טעה בספירתו ותיקן וספר את הספירה של היום שלפני כן. כלומר, בספירתו הפנימית (הקוגניטיבית) הוא סבור עתה שהיום הוא יום אחר לספירה, על אף שהוציא מפיו את הספירה הנכונה באותם רגעים ממש סבר שהוא טועה בספירה ו"תיקן" עצמו. למחרת הבין טעותו וידע את ספירת היום הנכונה. האם ימשיך לספור בברכה? שאלתי היא לרמב"ם אילו היה סובר כשיטת מר"ן בנושא הברכה. או במילים אחרות, שאלתי היא האם רבנו סבור כי יצא ידי חובתו בספירה זאת. יתקן אותי מורנו ורבנו אם בשאלתי מוצגות טעויות ביסוד הבנת הדברים.
תודה רבה ובכבוד רב, גיא.
כל שספר את הספירה הנכונה ויצא, אע"פ שחזר וספר ספירה מוטעית, הואיל ויצאה מפיו הספירה הנכונה, יצא. במיוחד אם חלף זמן תוך כדי דיבור, עד ששינה וספר את הספירה השנייה, שבוודאי הספירה השנייה לא ביטלה את הראשונה. זאת ועוד, יכול הוא לחזור למחרת ביום, כשנזכר לספור בלי ברכה את הספירה הנכונה ואז יכל להמשיך לספור בברכה, שאר הלילות גם לפי מרן. אולם לפי רבינו, אין הספירות של כל הלילות תלויות זו בזו, אלא כל לילה הוא מצווה בפני עצמה, וגם אם לא ספר לילה אחד, וגם לא ביום של אותו לילה, יכול לספור בלילה הבא אחריו בברכה.