תשובות בני, הרב צפניה הי"ו:
1. לפי הרמב"ם רק וסת הפלגה מראיה לראיה כדוגמת בת 20 יום או בת 25 יום, לכה"פ 4 ראיות בכדי שתהא מוחזקת בקביעות (3 מחזורי הפלגה) לראייתה למס' ימים. ולפעמים קובעת וסת זו בדילוג יורד או עולה, אך לא כאן הזמן לפרט (אגב, זהו מנהג הידוע אצל כל בנות תימן מכל המחוזות אפי' הללו שנהגו בשאר דברים כהשו"ע כך שאינה נחלת הרמבמיטי"ם כשאלתך). שלא כהשו"ע (יו"ד קפט) והפוסקים הבאים אחריו שמנו וסתות זמן מעבר לוסת ההפלגה, כגון: וסת החודש - ראיה החוזרת ונשנית ביום מסוים וקבוע בחודש העברי. וסת השבוע - ראיה המגיעה ביום מסוים בשבוע, כעבור מספר שבועות קבוע. וסת דילוג והחודש - ראיה המגיעה בתאריך המשתנה כל חודש בצורה קבועה. כגון א' תשרי, ד' מרחשוון, ז' כסלו וכדו'. וסת דילוג והפלגה - ראיה המגיעה בהפלגה הולכת וגדלה או יורדת ופוחתת בצורה קבועה. כגון פעם אחר עשרים יום, ופעם אחר עשרים ושנים יום, ופעם אחר עשרים וארבעה יום וכדו'. וסת הסירוג - וסת המופיע בתאריך קבוע בחודש, אך לא בכל חודש אלא כל מספר חודשים קבוע. וסת הכפול - ראיה מורכבת בשני וסתות שונים, כגון וסת ההפלגה ווסת החודש. ובנוסף וסתות הגוף, לפעמים הם באים ביחד עם וסתות הזמן, ולפעמים בנפרד. כגון: וסת הגוף מפני סיבה או גורם חיצוני - ראית דם שבאה אך ורק עם פעולה כגון התעמלות או קפיצה, או אפילו באכילת מאכל חריף או חמוץ וכדו'. וסת הגוף מפני תחושות גופניות - לפני ראיתה מרגישה צמרמורת או כאבים באגן או פיהוקים וכדו'. זהו סימן לבוא הוסת המצוי ברוב הנשים. 2-3-4. כל חובת ההרחקה היא מתקנת חכמים ואין זה משנה אם היא טמאה מהתורה או מדברי חכמים. ובאשר לסוג ההרחקות רבים הם יש מהם שמקורם בתלמוד, ויש מהם בתר תלמודיות, ויש מהם במנהגי הקהילות והמקומות, ולא כאן המקום למנותם. אולם בדברי רבינו הרמב"ם ראה באיסורי ביאה פרק יא הל' יח - יט, ובאישות פרק כא הל' ח. ההרחקות המצווינות בדברי רבינו הרמב"ם הם חמישה במספר כדלהלן:
א. אכילה משותפת בקערה אחת
ב. רחיצת פניו ידיו ורגליו
ג. הצעת המטה
ד. מזיגת הכוס ה. נגיעה בבשרה אף שאינו במגע בשר בבשר כי אם בהפסק בגדו ובגדה.