כתוב בתורה, ויקרא, יז, ט, בדין איסור שחוטי חוץ "ואל פתח אוהל מועד לא יביאנו לעשות אותו לה', ונכרת האיש ההוא מעמיו". אימתי מתחייב השוחט והמעלה בהמה בחוץ (מחוץ למקדש) "לעשות אותו" - מהפירוש "אותו", כי המילה "אותו", היא כינוי גוף נסתר. "אותו" - כל הקרבן בשלימותו. אותו - די אם עלה איבר שלם, ויתחייב על כל איבר ואיבר (- ר' יוסי הגלילי). אבל אם העלה איבר חסר, אינו חייב, וכך ההלכה כר' יוסי הגלילי, מעשה הקרבנות, יט, יא. די אם העלה חלק מן האיבר, כלומר איבר חסר, שחייב על כל חלק וחלק. וזו שיטת ריש שמעון שאין הלכה כמותו. ועל זה כתב רבינו בפיהמ"ש, "אומר ר"ש שזה הנסתר (=אותו, כינוי גוף נסתר) מוסב על כל חלק וחלק, ואפילו היה חסר, ור' יוסי אומר, שהוא מוסב על האיבר כולו, ולפיכך הוא אומר, על השלם חיבי, לא על החסר...".