בס"ד לכבוד הרה"ג רצון ערוסי שליט"א אני פונה אליך בגוף שני, כי ראיתי שכתבת שכך מנהגכם (אני מציין זאת כדי שלא יראה כזלזול). זה לא סוד, שיש במשנה תורה להרמב"ם הרבה הלכות תמוהות, ואף מזעזעות, שרבים בדורנו נבוכים בהם, ובפרט לאחר שארגוני הכפירה באינטרנט (שלאחד מהם ראיתי שהתראיינת) התחילו לעשות בהם שימוש כדי לסית ולהדיח. לכן, כיון שאני יודע שאתה מומחה למשפט העברי ולמשנת רבינו, אספתי במשך שבוע את כל ההלכות שבדברי רבינו שצריכות ביאור, והנני מגישם לפניך, כדי שתוכל להסביר אותם פעם אחת ולתמיד, כדי לסתור טענותיהם ולקיים "ודע מה שתשיב לאפיקורוס", שהרי דברי רבינו - מבוססים כולם על התורה והגמרא, ואם אכן תצליח לתת תשובות עיניינות, כל הלכה בפני עצמה, יהיה בדבר קידוש שם שמיים גדול! (אני מודע לכך שמדובר בהרבה הלכות ובנושאים שונים, לכן אין צורך למהר להשיב כבדרך כלל, ועדיפה תגובה עניינית, לכל נושא בפני עצמו, מאשר תשובה קצרה וכוללנית).
1. ספר נשים, הלכות אישות, פרק ג, הלכה טו: "ואם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד, מתקדשת בביאה מדעת אביה פחות מכאן–אם קידשה אביה בביאה, אינה מקודשת."
2. ספר נשים, הלכות אישות, פרק ז, הלכה כא (טז): "האומר לחברו, אם ילדה אשתך נקבה, הרי היא מקודשת לי בזה–לא אמר כלום ואם הייתה אשת חברו מעוברת והוכר העובר, הרי זו מקודשת. וייראה לי, שצריך לחזור ולקדש אותה מאביה אחר שתיוולד, כדי שיכניס אותה בקידושין שאין בהן דופי."
3. ספר נשים, הלכות אישות, פרק ט, הלכה יב: "וכן אם קידש בתו הקטנה–אף על פי שיש לומר, שמא קטנה שבקטנות, או קטנה שבגדולות, או גדולה שבקטנות שהיא קטנה מן הקטנה שבגדולות–הרי כולן מותרות, חוץ מן הקטנה שבקטנות והיא לבדה המקודשת: שמשמע בתי הגדולה, שאין בבנותיו גדולה ממנה ומשמע קטנה, שאין בהן קטנה ממנה."
4. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה יג: "כל אישה אסורה מאלו–אם הייתה בת שלוש שנים ויום אחד ומעלה–גדול הבא עליה, חייב מיתה או כרת או מלקות והיא פטורה מכלום, אלא אם כן הייתה גדולה. ואם הייתה פחותה מזה–הרי שניהן פטורין (הפדופיל שאנס תינוקת בת פחות משלוש - פטור מעונש!!), שאין ביאתה ביאה. וכן אישה גדולה שבא עליה קטן–אם היה בן תשע שנים ויום אחד ומעלה–היא חייבת כרת, או מיתה, או מלקות והוא פטור. ואם היה בן תשע שנים ולמטה, שניהם פטורין."
5. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק א, הלכה יד: "הבא על הזכור... ואם היה הזכור בן תשע או פחות, שניהן פטורין וראוי לבית דין להכות הגדול מכת מרדות, לפי ששכב עם זכור, ואף על פי שהוא פחות מבן תשע."
6. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה כה: "הבועל בתולה, ולא יצא ממנה דם, וחזר ובעלה, ויצא דם–אפילו הייתה קטנה, הרי זה דם נידה: שאילו היה דם בתולים, היה בא בתחילה. הבועל פחות מבת שלוש שנים ויצא דם, הרי זה דם בתולים."
7. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק ה, הלכה כב: "קטנה שנישאת ונעשת נערה תחת בעלה, ועדיין הדם שותת מחמת המכה–כל בעילות שבעל כשהיא קטנה, נחשבת לו כלילה אחת ומשלימין לו ארבעה ימים, בימי הנערות. ואפילו היו השלושה ימים שנותנין לה בימי הנערות בסירוגין, ובעל בכל שני חודשים לילה אחת–הרי זה מותר: והוא, שלא תחיה המכה."
8. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק טו, הלכה יט (כא): "דין תורה שספק ממזר מותר לבוא בקהל, שנאמר "לא יבוא ממזר, בקהל ה"' (דברים כג, ג)–ממזר ודאי אסור לבוא בקהל, ולא ספק אבל חכמים עשו מעלה בייחוסין, ואסרו כל הספקות לבוא בקהל. לפיכך ממזר ודאי, מותר לישא ממזרת ודאית. אבל ממזר ספק, או שתוקי, או אסופי–אסור לישא בת ישראל, (כב) ואסור לישא ממזרת ואפילו ממזרת מספק, אסורה לו–שמא אחד מהן אינו ממזר, והשני ממזר ודאי. וממזר של דבריהם, מותר לישא ממזרת של דבריהם."
9. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק טו, הלכה כא (כה): "האסופי שנמצא בעיר שיש בה גויים, בין שהיה רוב גויים או רוב ישראל–הרי זה ספק גוי לעניין ייחוסין קידש אישה, צריכה גט מספק. מי שהרגו, אינו נהרג עליו." 10. ספר קדושה, הלכות איסורי ביאה, פרק יז, הלכה י (יג): "מצות עשה על כוהן גדול, שיישא נערה בתולה ומשתבגור, תיאסר עליו: שנאמר "והוא, אישה בבתוליה ייקח" (ויקרא כא, יג)–"אישה", לא קטנה "בבתוליה", לא בוגרת. הא כיצד: יצאת מכלל קטנות, ולכלל בגרות לא באה–זו נערה (ילדה מגיל 12-12.5). ואינו נושא שתי נשים לעולם כאחת–שנאמר "ייקח אישה" (ויקרא כא, יד), אחת ולא שתיים."