שלום !! הייתי השבוע בבית הכנסת בשמחת תורה. הרבה מאוד פעמים עולה הטענה שזהו חג גברי. הרבה מאוד פעמים יוצא מצב שהגברים רוקדים ושמחים באמת מהעובדה שלעם ישראל יש את הזכות להחזיק בתורה, והנשים יושבות ומסתכלות, או יושבות ומקשקשות מחוץ לבית הכנסת או בתוכו. בנוסף, כאשר מעלים את כל הבנים בבית הכנסת לתורה והבנות נותרות חסרת מעש, אני מקאנה. אני רוצה שתהיה לי הזכות הזו. אני רוצה להרגיש באמת את שמחת התורה. השנה הלכתי לשמח ולשמוח בבית כנסת מחוץ לעיר בה אני גרה (אני בת 17), ונהנתי מאוד מהריקודים, הרגשתי התרוממות רוחנית, אבל אני עדיין חושבת שאנחנו יכולות יותר. התורה ניתנה לכל עם ישראל. אני מבינה שיש חלוקת תפקידים שונה, ואני לא חולקת עליה. אני בתור אישה שונה מהגבר, מבינה ומקבלת את זה, אך אני עדיין חושבת שיכולה להיות לנו מעורבות יותר גדולה בדברים מסוימים ובעיקר בתפילה. פתירת הנשים משלוש תפילות ביום במניין הביאה למין אווירה כללית שהתפילה פחות חשובה לנשים. תפילה זה דבר מדהים. למה שאישה תרגיש שהיא פחות חייבת בקשר שלה עם הקב"ה? התחושה שלי היא שנשים ממעיטות מערכן. אני לא חושבת שהמצוות שחלות על גברים צריכות לחול על נשים בדיוק באותה המידה, אך האם אנחנו לא מזניחים כאן את האישה? חלה התקדמות משמעותית במקומה של האישה בדת ובכלל במשך המאה האחרונה. העובדה שנשים יכולות ללכת ללמוד וללמד תורה, להצביע, לעבוד .. אני רוצה להדגיש - אני לא חושבת שאנחנו צריכות להיות שוות לגברים, כי אני מודעת לכך שהאישה והגבר שונים מיסודם ומטבעם. אבל האם בדור שלנו לא צריך להיות תיקון כלשהו למקומן של הנשים בדת? אני לפעמים מרגישה שחוסמים לי בעל כורחי את הקשר עם הקב"ה כשאני לא שומעת את החזן או מצליחה להבין בכלל מה קורה בתפילה. הנשים יושבות ומדברות בתוך בית הכנסת, מתייאשות מלנסות להבין איפה אנחנו נמצאים בסידור, ואני שמנסה באמת לעקוב, מעבר לדיבורים הטורדים מסביב, לא שומעת משהו, בקושי מצליחה לראות וכו'. כמובן שזה תלוי בבית הכנסת בו את נמצאת, אבל פשוט הייתי חייבת לפרוק את התסכול הזה.. לאחר כל ההקדמה הארוכה הזו, אני רוצה לדעת מה דעתך בנושא. כיצד צריך להתבטא תפקידן של הנשים בדת - תפילה, הקשר עם הקב"ה וכו ..
תודה רבה, אני באמת מעריכה את עבודכם כאן באתר, וסליחה על אורך השאלה ועל הזמן שלך.