א. מי שמחייב את ההגשה, מסיבות אידיאולוגיות הוא מין, ודינו כדין מין. לא כן המון בית ישראל, שמתבטאים בביטויי הגשמה, בגלל אי ידיעתם, ובגלל מוגבלות הבנתם, לכן אין כלל דין מין ח"ו. אשר לגבי צדיקים גדולים שמגשימים. צדיק לפי ההגדרה של רבינו, הוא חכם שיודע את כל התורה כולה, והוא מקיים אותה באזהרותיה ובציוויה, לרבות דינים מדרבנן. אדם כזה חזקה עליו שהוא יודע שאסור להתבטא בביטויי הגשמה. ואם הוא עושה זאת, במסגרת דרשות, כנראה הוא עושה זאת לצרכי ההמון. או שהוא עושה זאת לעצמו, כשהוא מפרש אגדות כפשוטן, ומאחר והוא עושה זאת בתמימות לבו, אליבא דרבינו, הוא רק טועה ולא מין. ח"ו.
ב. אכן. כן. אין מקפידים על מי שלא יכל ללמוד, או על מי שלא למד, מחמת אונסו, אבל יש הקדפה על מי שמסוגל ללמוד, מבחינת יכול אינטלקטואלית וגם מבחינת אפשרויות הקיום והמימון, וגם מבחינת הרב המלמד אם הוא נמצא בקרבה רק שיכול ללמדו דברים אמוניים חשובים אלו.