1. עיין תרגום יונתן בן עוזיאל, שמות, יב, ז, שהדם היה מלבר, כלפי חוץ.
2. כדי שיהיה פרסום כלפי המצרים, שהרי השה הוא אליל של המצרים, וע"י שאבותינו לקחו שיות וקשרו אותם ליד בתיהם, המצרים שאלו, מדוע? וקיבלו תשובה, שהם עתידים לשחטו לקרבן לה', וזו קריאת תיגר כנגדם.
3. ראשית, יש להניח שבית של יהודים שמרחו בו במזוזות ובמשקוף, לא היה שם מצרי. שנית, גם אם כן, לא הדם מנע ממלאך המוות להמית בכורות בבית של יהודים, אלא האמונה של אבותינו בה' אחד, והתנתקותם מן האלילות, היא שזיכתה אותם בהשגחה אלוקית פרטית, ששימרה על חייהם. מה שאין כן המצרים.
4. רק בבתים ששהו בהם אבותינו, באותו מועד.