שלום עליך מו"ר מה התוקף של "מנהג המקום" בימינו, שאלתי הינה בפן הפרטי בעיקר ובפן הכללי ונובעת מאחר וכיום אנו רואים המון בתי כנסת שהמתפללים בהם הם מכלל העדות והזרמים, למרות שבעיקרון בית כנסת בדרך כלל מוגדר כתימני או כספרדי או כאשכנזי וכו'. בפן הפרטי, אני תימני (בלדי), ולמרות שאני מתפלל בבית כנסת אשכנזי מידי בוקר (אין לי אופציה אחרת) אני מתפלל מתוך הסידור שלי על פי הסדר הכתוב בו למרות השינויים הידועים, ומאוד קשה עלי לנהוג אחרת. לדוגמא לאחר חזרת הש"ץ מיד אני נופל נפילת אפיים, אך הקהל, מתעכב ואומר "אלוהינו ואלוהי אבותינו.." - האם אני נוהג כדין? כמו כן, מאחר ולפי הרמב"ם, התפילה נגמרת בקדיש שלאחר סדר קדושה ופסוקי הרחמים, האם אדם רשאי לסיים את תפילתו לאחר אותו קדיש ולקפל את התפילין (וה"ה במנחה וערבית) וליפטר לביתו בעוד שאר הציבור ימשיך עד לאחר עלינו לשבח ושאר הקדישים שהם אומרים לאחר מכן.
תודה רבה.
יש להבחין בין מנהג המקום, ובין מורשת אבות או מנהג אבות. כשתימני מתפלל אצל ספרדים או אשכנזים, וכן ההיפך, הוא חייב לנהוג כמנהג המקום, בדברים הנחזים והנשמעים, כדי לא לשנות ממנהג המקום, ורק בתפילת לחש יתפלל לפי מנהג אבותיו. גם לפי הספרדים והאשכנזים ניתן לחלוץ תפילין אחרי הקדיש שלאחר קדושת סדר היום, אלא שנהגו לחלוץ יותר מאורח, וכל הממהר, גם מהם חולץ אחרי הקדיש הנ"ל.
