1-5. זב - איש שיש לו הפרשה רירית חולנית מאותו מקום ולכן הוא טמא. טמא לנפש - איש או אשה שנטמאו למת (=נפש) מצורע - איש או אישה שנמצאו נגעים בגופם, נגעים שלפי הסימנים של התורה הם נגעי צרע. ואז הם טמאים כטומאת צרעת. כמובן, כל טמא יש לו דינים מיוחדים לטהרתו, אבל המשותף לכולם שהם מוצאים מחוץ למחנה. במדבר בין שלוש מחנות, מחנה שכינה, מחנה לויה ומחנה ישראל. ובירושלים, יש מחנה שכינה במקדש, ויש מחנה לויה בהר הבית, ויש מחנה ישראל, שהיא ירושלים עד חומותיה. טמא מת - מוצא ממחנה שכינה מחוץ לעזרת נשים ולפניה, למחנה לויה, הר הבית. זב וזבה ונדה ויולדת מוצאים ממחנה לוי, כלומר מחוץ להר הבית. ומצורע מוצא מחוץ למחנה ישראל, מחוץ לחומת ירושלים. כל זה כדי להראות את דרגות הקדושה שיש לעמנו, וטמאים אלו בשל דפוסי התנהגותם נפלו מדרגות קדושתם וע"י הוצאתם ותהליך טהרתם ישובו לדרגות הקדושה של עמנו. שהותם מחוץ למחנה, במשך תהליך טהרתם, המצורע, הואיל והתנהגותו היא הוצאת שם רע על זולתו, הרי יש לבודדו, עד שיבין כיצד יש לחיות בחברה.