בס"ד לרב שלום. ידוע לי שהנושא עליו אשאל הוא נושא לא פשוט ודנו עליו גם לפניי. אולם התשובות שנאמרו אינן מספקות ולא מתמודדות עם הבעיות. הבעיות הם רבות, אבל אני אמנה את אלו שנראות לי הקשות והדחופות ביותר:
א. ישנם הרבה מחלוקות בהלכה ונוצר מצב שאדם ירא שמיים מתקשה ומסתבך, אפילו בהלכות יומיומיות, לפסוק לעצמו מבין כל הדעות (אפילו במושג עשה לך רב יש מחלוקת). גם לדרוש ממנו להחמיר בכל מצב זה בלתי אפשרי (כך זה לאדם שמגדיר עצמו שומר מצוות, זה קשה פי כמה לאדם ששואף להתקרב לדת, ואכן מספר אנשים חילוניים/מסורתיים אמרו בפני שהמחלוקות מרחיקות אותם מהדת). בנוסף, ישנה הבעיה הכי קשה (לפי דעתי) בכל מכתב זה: בתקופת פיזור הגלויות לא היתה ברירה אחרת אלא שכל קהילה תפסוק כרב הקהילה בלבד. אך בארץ, בקיום כל הקהילות בערבוביה, כאשר כל רב פוסק רק לקהילתו, אין אפשרות לתפקד כעם כשראשי הקהילות חולקים בנושאים כלל ציבוריים כמו גיור, כשרות, מצוות א"י ועוד.. נושאים אלה מעמיקים את השסע הנורא שנפער בין כל קהילה וציבור: לא ניתַן להתחתן בין יהודי ליהודי, אדם לא יכול לאכול בביתו של אחיו וכו'.. הדברים מחמירים עוד יותר כשמחלוקות אלו גורמות למריבות בין הציבוריים שכוללות אלימות (שאישית חוויתי על גופי), קללות ושנאת אחים נוראית שנראה מתוכה שלא למדנו כל לקח מחורבן בית שני (ידוע המצב והמאורעות בבית שמש). היום ברור לי טעם האיסור לא תתגודדו (אגודות אגודות) שבתורה - כעת אין רק שתי תורות, כיום נעשתה התורה תרי"ג תורות.
ב. ישנן התבטאויות קשות מאוד בין הרבנים ורב זה פוסל חותמו של זה. גם אם כל רב צודק במניע לאמירתו, אני לא מבין למה הכרזה זו נעשית בפומבי לעיני כל העם? אני מתאר לעצמי איך זה נשמע מהצד ובעיקר לציבור החילוני. האין זה חילול השם עצום ופגיעה בכבוד התורה? הרבנים אינם מסוגלים אפילו לשבת אחד עם השני. מזעזע אותי שאנשים מציינים את אמרת חז"ל "תלמידי חכמים מרבים שלום בעולם" כבדיחה. ה' דורש מאתנו לרדוף אחר השלום, וכאשר אלו המשמשים דוגמא אישית עצמם לא מקיימים זאת... ואם זה נכון מה נעשה עם אלו ההולכים אחרי אותו "רב", האם אין בעיה שהם, בלא ידיעתם, "שותים ממקום מים הרעים" והולכים שלא עפ"י התורה? האם יתכן שאני מאלו שהולכים אחריהם? מאבדים כבר כיוון על איזה רב אפשר לסמוך כי כל אחד פוסל את השני. מי יכול לומר גבול ברור בין הרפורמים לבין האורתודוקסים, בין יראת ה' לבין הקצנה בלא פרופורציה?
ג. בימינו ישנם הרבה גופים גדולים כמו הרפורמים והקונסרבטיבים והחילון והכפירה הכללית שמאיימים על תורת ה' ושמירת המצוות. שמעתי יותר מידי סיפורים מזעזעים על איך שבחו"ל וגם בארץ ההשפעות של גופים אלו הולכת ומתפשטת. המצב חמור ואני לא מבין למה לא עושים משהו לפני שיהיה מאוחר מדי. רק על ידי איחוד תתאפשר עמידה יציבה וחזקה נגדם.
ד. הרבנות הראשית ובית דין הרבני בא"י מזולזל, בעיקר ע"י שומרי התורה והמצוות. יש בכך חילול השם עצום. איך זה ידוע ועדיין נמשך? ה. ישנם אידיאלים תורניים רבים שעם ישראל רוצה לממש. אבל ישנן מחלוקות וסדרי עדיפויות שונים לכל רב. יוצא, שהרבנים מגבילים זה את זה או שכל אידיאל לא מתגשם כי אין לו מספיק כוח בלי שיתוף של כל שומרי המצוות. באי מימושםשלחלק מהנושאים יש השלכות קריטיות ומסוכנות. איך מתמודדים עם בעיות חמורות אלה? איך אפשר להמשיך להתנהל ביום יום כשבעיות אלו צצות בכל רגע? אולי אני טועה בכך, אבל אני חוזה ופוחד (שכפי שאירע בימים עברו) שאם לא נעצור את זה כאן, הבעיות רק ילכו ויחמירו וחס ושלום ניפגע קשה דווקא מהן, עד שנקום ונעשה מעשה. הפתרון היחידי שאני רואה לכל בעיות אלו הוא השבת המשפט היהודי עם הכלי הנפלא של "אחרי רבים להטות" להעמדת עיקר התושב"ע. פתרון זה הכי מסתבר, מכיוון שמצוות הקמת הסנהדרין תלויה אך ורק בדעת אנשי תורה ויראי שמיים אמיתיים ואין דבר אחר שבאמת מונע ממצווה זאת להתקיים. מניע נוסף בהקשר זה שהינו גורם קריטי לשיקול לדרבן אותנו להשבת בית הדין הגדול, הוא דברי ספר החינוך במצווה תצ"א "... וזאת אחת מן המצוות המוטלות על הציבור כולן שבכל מקום ומקום, וצבור הראוי לקבוע ביניהם בית דין כמו שמבואר במסכת סנהדרין ולא קבעו להם ביטלו עשה זה, וענשן גדול מאוד כי המצוה הזאת עמוד חזק בקיום הדת..." ולמרות שהוא ממשיך שם ואומר שכיום אין סמוכים, נראה לעניות דעתי שחובה לדון בהצעת הרמב"ם לחידוש הסמיכה עפ"י חכמי א"י (הל' סנהד' ד, יא). הקדשתי זמן ללימוד נושא זה וקראתי ספרים רבים על כך ונראה שרובם של ספרים אלו בעד הצעתו של הרמב"ם וחשוב לעיין בכך. על עצם הדיון בין הרלב"ח למהרי"ב בקונטרס הסמיכה, נראה לי שחובה להכריע בנושא ובלי חילוקי דעות, כי ממילא יש שאלה על כך שגם אם הרלב"ח צודק ואי אפשר לסמוך על דעת הרמב"ם, האפשרות השנייה שאליהו הנביא יסמוך היא גם בעייתית כי יתכן שההלכה היא כמו מהרי"ב שטוען שאליהו לא יכול לסמוך ובכך אף אליהו לא ישיב את שופטינו. על כן צריך להכריע לכאן או לכאן. לעניות דעתי, למרות החשש לדברי הרלב"ח, פה אי אפשר להחמיר, שלא יאמרו עלינו "ענוותנותו של רבי זכריה בן אבקולס החריבה את ביתנו...". הדבר שאני הכי לא מבין הוא למה אף אחד לא מנסה לשנות את המצב? אומנם כל רב יכול לומר שאין בידו לבדו יכולת לשנות, אך אם כל רב יתחיל לפעול בעניין, בצורה רצינית (וללא נטיות מגזריות אלא לשם שמיים), אני מאמין שתתחיל להתגבש קבוצת רבנים שתלך ותתעצם, וגם כאלו שבהתחלה היו רחוקים מהעניין ירצו לקחת חלק בה. דבר זה אפשרי מכיוון שהצורך הוא כה עצום שאני לא רואה אפשרות שיימצא תלמיד חכם ירא שמיים שיכול להישאר אדיש לצורך זה. המכתב נכתב בעקבות שיחות רבות שהיו לי עם עוד אנשים רבים שצר להם על הנושא ועיניהם נשואות אליכם הרבנים. אני מתנצל אם הדברים נכתבו קצת בחריפות, אך אין לי דרך יותר מתונה לבטא את הצער וחוסר המנוחה שיש לי מהמצב, ואני זועק, בוכה ומתחנן למענה.