הפניתי שאלה זו לסופר ר' הדר צברי שישיב לך. זו תשובתו: כתב הרמב"ם בהלכות מגילה וחנוכה פרק ב הלכה ט אין כותבין את המגילה אלא בדיו על הגויל או על הקלף כספר תורה, ואם כתבה במי עפצא וקלקנתוס כשרה, כתבה בשאר מיני צבעונין פסולה, וצריכה כ שרטוט כתורה עצמה, ואין העור שלה צריך עבדה לשמה, היתה כתובה על הניר או על עור שאינו מעובד או שכתבה גוי או מין פסולה. בהלכה זו מונה רבינו את ההלכות הדומות בין ספר תורה לבין המגילה. ובהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א כותב רבינו הלכה ח הלכה למשה מסיני שיהיו כותבין ספר תורה על הגויל וכותבין במקום השער, ושיהיו כותבין התפילין על הקלף וכותבין במקום הבשר, ושיהיו כותבין המזוזה על דוכסוסטוס וכותבין במקום השער, וכל הכותב על הקלף במקום שיער או שכתב בגויל ובדוכסוסטוס במקום בשר פסל. הלכה ט אף על פי שכך היא הלכה מסיני אם כתב ספר תורה על הקלף, כשר, ולא נאמר גויל אלא למעט הדוכסוסטוס שאם כתב עליו הספר פסול, וכן אם כתב את המזוזה על הקלף או על הגויל כשרה לא נאמרה על הדוכסוסטוס אלא למצוה. אנו רואים מכאן שלכתחילה (או יותר מדויק למצווה מן המובחר) צריך לכתוב ספר תורה על הגויל. בדיעבד אם היו למעבד העורות או לסופר יריעות פגומות (למשל עורות הנגועות במחלת העור כמו שקורה הרבה לכבשים) במקום שילכו לאיבוד ההלכה אפשרה לנו לקלף את השכבה העליונה (דוכסוסטוס) ולכתוב על הקלף. כפי שאנחנו רואים למעלה בהלכות מגילה הלכה ט כל זה נאמר אך ורק לגבי קלף שעובד כהלכה (מליח קמיח ועפיץ) ולא כמו הקלף השרוי בסיד (דפתרא/רק) בדומה לקלף שישנו בשוק בימינו. ובעצם מה שכותב הרמב"ם בהלכות מגילה על העיבוד מופיע גם בהלכות תפילין ומזוזה וספר תורה פרק א הלכה יד ספר תורה תפילין ומזוזות שכתבן על גבי עור בהמה חיה ועוף הטמאין או על גבי עורות שאינן מעובדין או שכתב ספר תורה או תפילין על עור שלא עבדו לשמן הרי אלו פסולין.