דילוג לתוכן העיקרי

פשט, ופשט שחז"ל לימדו

שאלה

שלום וברכה רד"ק כתב במלכים א, שבחנוכת בית המקדש, שכללה בתוכה גם את יו"כ, רק הקריבו קרבנות אבל לא אכלו אותם בגלל הצום. אך מיד אח"כ הוא מביא את דברי חז"ל, האומרים שבהוראת שעה, היה מותר לאכול ביו"כ זה. שאלתי, היאך יש לגיטימציה לפרש פשט שהוא ודאי נוגד את חז"ל? לכאורה אין זה רק 'דרש' של חז"ל, אלא מסורת בידיהם שכך היתה המציאות. השאלה באמת יותר רבה, והיא נשאלת גם על פרשים אחרים שמפרשים לפעמים שלא כחז"ל, לדוג' הרמב"ן. ברוך תהיה!

תשובה

כלל גדול בפרשנות המקרא: אם קבלה - נקבל ואם לדין - יש תשובה כלומר, אם ברור במאת האחוזים שדברי חז"ל בעניין מסוים הם קבלה - נקבל ונדחה כל פירוש אחר, שאינו כדבריהם. ואם לדין, אולי אם דברי חז"ל נאמרו על דרך ההשערה, וההיקשים השכליים, עדיין מותר להציע פירוש אחר שאפשר שיתקבל יותר על הדעת.