שלום לכבוד הרב שליט"א.
לגבי דפנות הסוכה. כתוב בילקוט יוסף: הסוכה צריכה להיעשות משלש דפנות וסכך. הדפנות שהם כותלי הסוכה ומחיצותיה, אפשר לעשותם מכל דבר העומד בפני הרוח, למעט סדינים וכדומה שאינם כשרים לדפנות, שהרי רוח מצויה מנדנדת אותם, וכל מחיצה שהולכת ובאה ברוח מצויה, אפילו הולכת פחות משלשה טפחים בנדנוד מועט, אינה מחיצה. ואפילו אם עשה מחיצה אחת של סדין ושני המחיצות עשויות כהוגן, הסוכה פסולה. ויש להזהיר לעושים מחיצות הסוכה, או מחיצה אחת משלש דפנות, מסדינים או מיריעות, מבלי שיארגו אותם בקנים, שלא יעשו כן, ולהעיר להם שעל ידי כך הם יושבים בסוכה פסולה, ומברכים ברכה לבטלה. ואפילו אם עשו המחיצות בסדינים, בתוך חצר אשר לה חומה מסביב, שאין רוח מצויה מנידה אותם, יש לפסול הסוכה כשלא קשר. ואם הסדינים קשורים היטב בעמודי הסוכה שבתוך החצר הנזכר, באופן שאין חשש כלל שמא ינתקו הקשרים, שהרי אין שם בחצר רוח, יש להכשיר את הסוכה. אבל אם עושה סוכה שלא בתוך החצר, אין להתיר במה שיקשור הסדינים היטב בעמודי הסוכה שבארבעת רוחותיה, שפעמים שמתנתקים ואינו שם על לב, ומברך ברכות לבטלה, וחשוב כאוכל חוץ לסוכה. (ילקוט יוסף מועדים עמוד קיח. יחוה דעת ח"ג סי' מו. והיכא דקשר היטב אין הסוכה פסולה, שהרי לשון מרן בש"ע סימן תרל ס"י, "אין נכון לעשות" שהוא רק חשש שמא ינתק, ולכן אין להתיר לכתחלה לעשות כן, אבל בדיעבד אין הסוכה פסולה. וראה בילקו"י שם, ובחזו"ע על הלכות סוכות, עמוד
א. ושו"ת חקרי לב חאו"ח סי' קכה) לדעת הילקוט יוסף סוכה מבד, ללא לבוד יכולה להיות כשרה בדיעבד, רק אם היא מוקפת חומה מסביב ל3 דפנות, ובתנאי שהחוטים קשורים היטב. בפניני הלכה של הרב מלמד כתוב: בדורות האחרונים החלו לייצר 'סוכות לנצח', היינו סוכות שמסגרתן מברזל ודפנותיהן מיריעות בד עבה (ברזנט). סוכות אלו מצויות מפני שזול לייצר אותן ולשווקן, קל לבנותן ולפרקן, ונוח לאחסנן. אלא שיש מפוסקי זמננו שפקפקו בכשרותן, מפני שלדעתם דפנות הסוכה צריכות להיות יציבות, וכאשר הרוח מניעה אותם אנה ואנה, הן פסולות. אמנם להלכה, סוכות אלה כשרות, מפני שכל מה שהזהירו הראשונים הוא, שלא לעשות דפנות מיריעות שאינן מחוברות למטה, וכשהרוח נושבת בהן, הן עולות מעל שלושה טפחים מהקרקע ונפסלות בכך מלשמש דופן. ואף יש חשש שמא הרוח תנתק אותם לגמרי ממקום חיבורן. אבל ב'סוכות לנצח' אין חשש כזה, שכן היריעות מחוברות היטב מכל צדדיהן. ולכן סוכות אלו כשרות ואפשר לברך על הישיבה בהן. והרוצים להדר, מוסיפים בהן מוטות כדי ליצור דופן על ידי 'לבוד'. בסוכה כד, ב, מבואר שדפנות שעשויות מענפי אילן שנעים ברוח פסולות, ולכן צריך לחזקן שלא ינועו. וכ"כ רמב"ם ד, ה, ושו"ע תרל, י. ויש שרצו לומר על פי זה, שכל תנועה של הדופן פוסלת אותה (משכנות יעקב או"ח קכג יחו"ד ג, מו). אולם דבריהם קשים מאוד, כי לא יתכן לחזק ענפי אילן עד שלא ינועו כלל. וכך משמע מדברי כל הראשונים שפירשו סוגיה זו וביארו, שהפסול הוא רק כאשר רוח מצויה יוצרת פרצה של ג' טפחים בין הדופן לקרקע ופוסלת בכך את הדופן, ואז הדופן פסולה גם כשאין רוח. אבל סתם תנועה שאינה יוצרת פרצה – אינה פוסלת. ועיין בהרחבות שכך עולה מדברי רס"ג, מאירי, רשב"א, הגהות אשרי ור"י מלוניל. וכן עולה במפורש מר' פרץ שהובא בטור ושו"ע תרל, י, שרק כאשר יש חשש שהיריעות יתנתקו לגמרי, נכון שלא לעשותן דפנות. וכ"כ המבי"ט, תוס' שבת, פמ"ג, חזו"א או"ח עז, ו מלומדי מלחמה צו. והרוצים לחוש לדעת המחמירים יקבעו בסוכות הללו מוטות במרחק של פחות משלושה טפחים (22.8 ס"מ) זה מזה, עד לגובה של עשרה טפחים (כ -80 ס"מ), שכל רווח של פחות משלושה טפחים נחשב לבוד (מאוחה), ועל ידי כך יש להם דופן גם בלא היריעות. אלא שרבים טועים וסומכים על חישוב ר' חיים נאה ששלושה טפחים הם 24 ס"מ ובאמת הם 22.8 ס"מ, ואם המרחק גדול יותר – כבר אין להם שם דין לבוד. ומ"מ סוכתם כשרה בלא פקפוק, שהלכה כדעת המקילים. השאלה שלי: הלכה למעשה, אדם שבנה סוכה מבד יוטה, ללא לבוד, והבד קשור היטב על יד חוטים מסביב (בבד יוטה כל 25 ס"מ יש חור למעלה ולמטה) ואין חשש כלל שהחוטים ינתקו. האם יצא ידי חובה?
תודה וכל טוב.