מבחינה עקרונית אסור לחבק ולנשק אישה שהיא ערוה על האדם, וסבתא היא ערוה על הנכד. עם כל זאת, כתב רבינו, איסורי ביאה, כא, ו, המחבק אחת מן העריות שאין לבו של אדם נוקפו עליהן, או שנישק אחת מהן, כגון אחותו הגדולה, ואחות אמו, וכיוצא בהן, אף על פי שאין שם תאוה, ולא הנאה כלל, הרי זה מגונה ביותר, ודבר אסור הוא, ומעשה טפשים הוא. שאין קרבין לערוה כלל, בין גדולה בין קטנה, חוץ מהאם לבנה (לא כולל סבתא), והאב לבתו". וכתב רבינו, בפיהמ"ש, סנהדרין, ז, ד: "ונשוק הקרובות, שאין טבע אנשי התורה מתעורר אליהן, ולא נהנה בכך, כגון האחות ואחות האם, ואחות האב, ובת הבת (=ע"י הסבא) ובת הבן (=ע"י הסבא), מתוב מאוד ואסור, אלא שאין בו חיוב מלקות, אם לא נתכוון ליהנות, ואע"פ כן אסור... ואין בכל העריות שמותר לעשות עמה כן, זולתי האם עם בנה, והאב עם בתו בלבד, שמותר לאם לנשק לבנה ולחבקו, עד שישלמו לו שתים עשרה שנה, ואח"כ יאסר עליה כשאר העריות, וכן האב מנשק את בתו ומחבקה עד שישלימו לה תשע שנים, ותיאסר עליו אח"כ... פירטתי כל הנ"ל, כי מכללם אנו למדים, שחיבוק ונישוק עם סבתא, הוא דבר האסור, ולפחות הוא דבר מגונה ומכוער, ויש להימנע מכך בשום שכל.