מו"ר ברצוננו לשאול אודות השמיטה הקרבה ובאה בשאלה ותשובה שפורסמה במורשת מיום כ"ו בתשרי התשס"ח מארי אסר להכין שקשוקה מפני שלא רבים אוכלים אותה. ואני שואל, איך ניתן לומר זאת, או שמא בשבע השנים האחרונות המציאות השתנתה בגלל כמה דברים חשובים.
1. בכל חנות וסופר יש היום כמה חברות שהוציאו לשוק שימורים שהם "בסיס להכנסת שקשוקה" (קרי, רסק עגבניות מיוחד ומתובל הכולל עגבניות מרוסקות (לא מרקחת) להכנת שקשוקה, או יותר נכון לקיצור הדרך להכנת שקשוקה.
2. בכל מסעדה היום השקשוקה מופיעה כמנה מכובדת בארוחות בוקר, וכן בבתי מלון. אם כן, נראה שהשקשוקה הפכה להיות מאכל נפוץ מאוד, ועל כן, מה דינה בשמיטה, משום שהעגבניה רואים בעליל שנאכלת בין חיה בין מבושלת. שאלה שניה, כך לגבי "פרי שייק" היינו ריסוק פירות בבלנדר והפיכת הפרי למשקה. דוכנים על דוכנים בחוצות הערים קיימים ל"משקה טבעי" זה של פירות, ובעליהם מכניסים את הפירות לבלנדר על פי דרישת הלקוח, ומכינים פירות מכל טוב, בננות, תמרים, רימונים, גזרים, מנגו, מלון, אבטיח, אננס ועוד ועוד לפי טעמו של כל איש ואיש. וכך כמובן, משקים (לא טבעיים) בטעמים שונים, הכיצד ניתן לומר שזהו לא שימושו של פרי. ואני לוקח את דבריו של מארי יוסף זצ"ל בנוגע לאכילת קלפי תפוזים, שרק במקומו היה נפוץ, ואילו בזמננו, בכל העולם כולו אוכלים פרי שייק, שהוא רסק פירות