לכבוד הרב,
בהמשך ללימוד דיני ספקות. עלתה לי השאלה הבאה: מה דינו של אדם העובר על ספק איסור דאורייתא במזיד? האם יחשב לשוגג או מזיד, והאם יהיה חייב סקילה/מלקות/כרת וכו' (בהתאם לעבירה) כידוע, "ספקא דאורייתא לחומרה". ידועה מחלוקת הראשונים האם כלל זה הוא מדאורייתא או מדרבנן. נניח היתה לפני אדם חתיכה שהיא ספק כשרה ספק טרפה, והוא ידע שיש ספק וסיכוי של לפחות 50% שהיא טרפה ובכל זאת אכל. האם הוא נחשב למזיד? וכן נניח שיש מחלוקת פוסקים על עניין מסויים מן התורה, ואדם ידע שרוב הפוסקים אוסרים משהו מסויים מן התורה ובחר בכל זאת להקל ולסמוך על המקילים. זאת סוגייה מעניינת שלא מצאתי לה התייחסות הלכתית. כי ההלכה שאני מכיר מביאה או "מזיד" - אדם שעבר במזיד על איסור וודאי, או שוגג. אבל לא ראיתי התייחסות למצב בו אדם עבר במזיד על ספק של איסור.