ילדים, הפריות ופונדקאות
שלום הרב, קראתי את דבריך בערוץ 7 לגבי הזוגות החד מיניים ורציתי לשתף אותך בדבר ולשאול שאלה. קודם השאלה - האם לא כדאי לגייר את הילדים בכל מקרה, מתוך שלא לשמה יבוא לשמא? האם על כל הקושי ההלכתי הרב לא עדיף לחבק ילדים אלה כחלק מהעם היהודי (על אף הבית שאליו הם נכנסים) ואז לעשות כמה שניתן כדי שכן יהיו חלק מעם ישראל, ומתוך כך הרווחנו ולא הפסדנו? ההלכה הרי מאפשרת מצבים שאים מלכתחילה וזהו הבדיעבר שבדיעבד, אבל איננו יודעים את רצון ה', ולא מתפקידינו לקבר במקום להרחיק? עתה המעשה. קראתי בעינין רב את דבריך ואם יורשה לי (הכוונה אינה חוצפה או התרסה) ועלי להגיד שאינך מבין ולא יכול להבין את הזוגות הללו. אני לא משתייכת אליהם. אני אישה דתית לאומית שלא היה לה את המזל וההשגחה, על אף שעשיתי הכל לשם כך, למצוא זיווג, ועמדה בפני בחירה, האם להיות ערירית או להשתמש בפתרון הלכתי כדי ליצור משפחה. בהיתר רבני עברתי טיפולי הפריה מזרע גוי וברוך ה' נולדה לי ביתי. היא הצילה את החיים שלי, גאלה אותי מחיים של בדידות וערות והצילה את האמונה שלי. הנקודה היא זאת - מי שיש לו אישה וילדים, מי שה' חנן אותו בנס הגדול הזה, אינו יכול להבין לעולם את מי שאין לו. זה אינו ההבדל בין מי שיש לו אוטו או לא, זה הבדל בין מי שיש לו חיים או לא. ביתי לעולם לא תכיר את אביה הביולוגי. הרבה מהשאלות ששאלת רלוונטיות גם לגביה, ובכל זאת הקב"ה נתן אור בעולמו. אני אעשה כל שביכולתי ואני מצפה שאתה, הרבנים והחברה כולה תעשה כל שביכולתה לת לה את התחושה שצריכה להיות לכל ילד - שהוא נס גדול ואור גדול בעולמינו. לבת שלי תהיה הידיעה שאין לאחרים - שמתוך אמונה עמוקה, כיסופים וכמיהה בדיוק לה, מישהי החליטה שאינה יכולה לחיות ולו עוד רגע אחד בלעדיה. בערת ה' אמצא אולי עכשיו איש טוב ובעל אוהב, אך המציאות היא מה שהיא ומה שיהיה תלוי בהשתדלות שלנו אך בעיקר ברצון ה'. יש שאינם עובדים והקב"ה והחברה מזמנים להם זיווג, ויש שעושים הכל וזה אינו קורה. אני אינני "אם חד הורית המבחירה". ההגדרה הזאת עושה לי עוול. אני אם חד הורית מאילוץ, אבל אני אם מלכתחילה. ברוך ה', אני יהודיה והבת שלי יהודיה והיא כשרה לבוא בקהל ע"י הרבנות הראשית של מדינת ישראל, שחינכה דורות של רבנים שהשתמשו בהלכה למצוא פתרון למצב קורע לב. יש לי חברה שלא יכולה מבחינת עצמה לעשות מעשה זה והיא בטוחה שתחיה ותמות ערירית. עריריות - האם זה העונש הנגזר עלינו? האם אין דרך בין אומללות של הילדים לכאב במעמקי הנפש? כמו שמדינת ישראל, ראשית צמיחת גאולתינו נולדה וחיה מתוך פשרה, אבל אנו עדיין מייחלים בה לגאולה, כך נראה לי שניתן וצריך לחבק את הילדים הללו ואת הילדה המתוקה שלי, שבעזרת ה' תגדל ותהיה מאושר ושומרת את מצוות ה'. הזעקה של "הבה לי ילדים ואם עין מתה אנוכי" ותגובת יעקב היא ההגיונית ביותר בעולם. לרחל אין ונפשה הומיה ושבורה. וליעקב יש ובתגובתו אין חמלה. כשישי לאדם רב, הוא חושב שהוא מבין את מי שאין לו כי הוא אדם חושב, אכפתי ומבין, אבל אינו דומה בשום צורה. האם אתה או אני יכולים להבין הורים שכולים? ברוך ה' לא, כי כשזה נוגע לילדים זהו מעמקי הנפש ונפש מלאה אינה יכולה להבין נפש חסרה. הייתי מבקשת, מייחלת לכך שכמו שלמדינת ישראל, שאינה אידיאלית, מצאנו כ"כ הרבה גושפנקה עד כדי אמירת הלל וקביעת יום חג אמיתי ומלא בקדוש מסויימת, ובהודיה לקב"ה, כך לכל מי שצריך פתרון כה עצוב וחלקי נוכל למצוא פתרון חינוכי בכדי שהם לא יהיו אומללים, שיהיה להם מקום מלא. אולי תקרא לי אנוכית, ויש שיגידו. אך אני רוצה להזמין אותך לחשוב על המילה "ערירית" ולהגיד לי אם היית יכול לדמיין את חייך בצורה כזאת. זה אינו עוד ניסיון, זו מהות הנפש שלנו. ההלכה והחינוך נועדו למלא את החיסרון במציאות. אינני באה להצדיק את תהליך הפונדקאות או את צורת החיים של האנשים המבקשים אותה בנפאל. אני מדברת על עצמי והניסיון שלי. אני חשה כי אם החברה הייתה דואגת לי, יחד עם מאמצי המרובים, שעוד לא נפסקו, לא הייתי היכן שאני היום והיו לי חיים אחרים. אבל אין לי, ולטוב ולרע, החלטתי שיש ביכולתי למלא את החסר באהבה והאמונה. כאשר אתה אומר - למה לאמלל את הילדים, אתה מדבר גם עלי. יתכן שאתה חושב שעשיתי טעות ולא הייתי צריכה להעמיד אותי ואת ביתי במצב זה, אבל כמו היתר מכירה ופרוזבול, כמו מדינת ישראל על שורשיה, לנו, דווקא בתור יהודים מאמינים יש את התשובה והיכולת. אם יצא שמתוך מה שאמרתי פגעתי או נהגתי בחוסר כבוד, אני מצטערת וזו לא הכוונה כלל. אני כותבת בסערת נפש, כי הנושא הוא בנפש, ואני חשה כי יש כאן מן ה"תינתן - לי נפשי בשאלתי, ועמי בבקשתי". בברכה, בתשבע
לכבוד בת שבע מב"ת שלום וברכה,
קראתי את מכתבך בעיון רב. חלילה לי מלשפוט אותך. כשם שלא שפטתי את הזוגות שחזרו מנפאל. אלא התייחסותי היא לחברה היהודית, כי יש הבדל בין התייחסות הפרט, להתייחסת הכלל. התייחסות הפרט, היא סובייקטיבית. ומטבע הדברים, שהיא רגשית ואישית מאוד, והתייחסות הכלל היא אובייקטיבית מושתתת על ערכי האומה. כך לדוגמה, מלחמה לעמן עמנו וארצנו הקדושה, הסובייקט כסובייקט ספק אם היה יוצא למלחמה, או מוכן שבנו יצא למלחמה ויסתכן בכך. אבל הכלל מתיחס לעניין באופן ייעודי וערכי, ולכן הקיום של הסובייקט בעולם הזה, יש והוא מוקרב למען הכלל, אך סובייקט זה זוכה בחיי העולם הבא, בגלל שמסור נפשו למען עמו וארצו הקדושים. מי שמייצג ביהדות את תפישת עולמה של היהדות, הוא אבינו שבשמים, ע"י תורה מן השמים שנתן לנו להנחות אותנו בהתנהלותנו כפרטים וככלל. ולכן יעקב אבינו לא היה אטום ולא אכזר שאמר לרחל אמנו, שזעקה זעקה אמתית, הבה לי בנים, ואם אין מתה אנכי, התחת אלקים אני שמנע ממך פרי בטן. כי כוונתו, שגם צדיק או צדקת, שלא זכו לזרע של קיימא. ונניח שגם לא יזכו, הם, בעיני ה', ייעודיים ואין אנו יודעים איזה ייעוד ייעד ה' לאותו צדיק או לאותה צדקת. אך הדבר ברור, שהם בני העולם הבא, שהוא תכלית כל אדם. לא העולם הזה, כפי שבני אדם חושבים או חווים. כי העולם הזה הוא עולם החומר, והוא עולם הדמיון והבדיון, והקנאות והשנאות והתאוות, ואילו עולם האמת והנצח, הוא עולם הנשמות הטהורות. וגם האדם שלא זכה לבריאות או העני שלא זכה לפרנסה טובה, או הערירי שלא זכה לזרע של קיימא, נשמתו המלאכית תההי בת נצח בעולם הנשמות הטהורות. וה' הניחה אותנו שמי שיכול להקים משפחה יקים אותה בקדושה ובטהרה, לפי הכללים שהוא קבע, אבא ואמא, וילדים, ש יכולים לזכות את הוריהם. ומי שנבצר ממנו הוא אינו חוטא חס ושלום, ויכול הוא לאמון בן או בת עניים, ומעלה עליו הכתוב כאילו ילדם, וזכותו גדולה לאין ערוך, מזכותו של אדם, שגורם להביא ילד לעולם, שמלכתחילה, ידוע שאותו ילד כשיגדל, ישאל לגבי אביו, או אמו, והתשובות שיקבל אם יקבל, יעשו אותו למוזר, ביחס לרוב חבריו, או חלילה בן לבני זוג זכרים, או חלילה לבנות זוג נקבות, או לאם חד הורית (גם מחמת אילוץ), שאביו הוא גוי, ואינו ידוע. ושוב חלילה חלילה לי מלשפוט אותך. מי אני ומה אני. אבל אילו היית שואלת דעת תורה, היה הרב מבין מאוד מאוד לרוחך ולרגשותייך. אבל היה אומר לך, במתינות ובניסיון הסברתי, שכל עוד לא התחתנת, וה' יזכה אותך לבן זוג ראוי, במהר, ה שתוכלי לאמון בן או בת, לא לאמץ, אלא לאמון, כלומר הילד היה ויישאר בן להוריו הביולוגיים, ואת תהיי האמא המגדלת, ובפני ה' הוא כבנך שילדת אותו, ומצוותך יותר גדולה, כי עולמנו קיים על חסד, כפי שה' ברא עולמו בחסד. אשר לגיורים של ילדים כאלה, אין לגייר גיורים על בסיס תקוות וספקולציות, שמא אולי בעהי"ת, ימצאו עניין ביהדות, כי גיורים יש לגייר כשיש תשתית אמתית של היקלטות אמתית ביהדות, כמו שדואגים בסביבה בטוחה וטובה ומבטיחה.