לכבוד הרב שלום במהלך לימודנו עלתה לנו שאלה שאלה: ראובן תובע את הרכב שנמצא אצל שמעון וכתוב ברישום על שמו של ראובן שמעון טוען: ביום ראשון לקראת הערב נפגשתי עם ראובן ושילמתי לו על הרכב אבל כיון שהדואר היה סגור לא היה אפשר להחליף בעלות סיכמנו שלמחרת נעביר נסיתי לתפוס אותו בלי הצלחה והיום הוא תובע אותי שגנבתי את הרכב (היום יום השלישי) ראובן טוען: שמעון גנב לי את הרכב מעולם לא מכרתי לו את הרכב ולא קיבלתי כסף. היה לנו נראה לדון לכאורה רכב זה דבר שעושים עליו שטר וכתב הסמ”ע בסימן קלה לכן אם אין למחזיק שטר זה ריעותא ומוציאים מידו (וכתב הסמ”ע בסימן קלה שאע”פ שזה מטלטלין אין חזקה כיון שיש שטר) והדין יהיה עם ראובן אך אולי כאן הדין יהיה שונה שיש ראיה גדולה ונבאר בעז”ה הגמרא במסכת בבא בתרא בדף לו. מביאה שעבד כנעני יש לו חזקה אחרי ג”ש אבל עבד קטן חזקה לאלתר ומסבירה הגמרא כיון שקטן לא יכול ללכת ואע”פ שאמו רגילה שם כיון שאמא לא שוכחת את בנה ומסבירים הרגמ”ה והריטב”א שזה דווקא אם עבר זמן שצריך למחות ולא מיחתה, מקשה הקצות החושן בסימן קלה והרי עבדים עושים להם שטר א”כ יש ריעותא של אחוי שטרך ולמה שיהיה חזקה ומתרץ שפה שזה ראיה גדולה כמו צנא דפירי עכ”ד ונראה להסביר שאם באמת לא נמכר הילד האמא היתה מבררת איפה הוא נעלם (בימינו מתקשרת למשטרה) או אם יודעת איפה הוא לא משאירה אותו שם ומרימה קול צעקה וכיון שלא עשתה זאת אנו אומרים שהיא מכרה ולא צריך שטר, ולכאורה קשה א”כ נאמר את זה גם על קרקעות ונראה לענ”ד ע”פ דברים של הרב איילת השחר לחלק שקרקע של אדם אדם לא צריך לעשות שום מעשה כדי שיעבור הבעלות אלא מישהו פשוט פולש לקרקע, אבל בילד שבדרך כלל הוא אם האמא שלו אם היה חשש שהמחזיק גנב את הילד היה על האמא למחות ומזה שהיא לא מחתה סימן שלא נגנב הילד לכן אנו מעמידים שהיא הביאה את הילד ואז זה כהודאה של המערער כמו אדם שמרים לו סל של פירות מהשדה ומביא למחזיק וזה כהודאה למחזיק שקנה (וכן כותב הריטב”א בלה:) (וכותב היד רמה (נז.) שלא מצינו שום חזקה פחות משלוש שנים חוץ ממעשה שמוכח שזה לא שייך יותר למערער) לכן גם במקרה שלנו אדם לא שוכח את המפתחות של הרכב והרכב יעלם יותר מיום לכן אם לא מיחה אמרינן שהביא את המפתחות לשמעון ואז זה כמו צנא דפירי והוי חזקה ולא צריך שטר מה כבוד הרב מורה
תודה רבה ומחילה על הטירחה.