ביאת המשיח כעיקר
לכבוד הרב,
ידוע שהרמב"ם מונה את ביאת המשיח כאחד מעיקרי האמונה. טרם זכיתי להבין את המקור לכך, ודומני שתמהו על כך רבים.
1. אין נימוק הגיוני שעל פיו ביאת המשיח מהווה עיקר בדת ויסוד שעליו מושתת הבניין כולו, ושבהתמוטט היסוד מתמוטט הבניין, כמו מציאות ה', תורה משמיים וכו'. לכאורה ניתן לקיים דת על כל ציוויה גם בלי אמונה בגואל.
2. לא מצאתי כל מקור בדברי חז"ל, ובתלמוד, שעל פיו ביאת המשיח מהווה עיקר בפני עצמו. אם תאמר שביאת המשיח נזכרה בתורה ובנביאים, אז את האמונה בתורה ובנביאים הרמב"ם כבר מנה כעיקר בפני עצמו. ולפי זה האם נאמר שכל סיפורי התורה הם עיקר ביהדות? גם בפרק חלק בסנהדרין לא מצאתי שיגדירו את הכופר בביאת הגואל ככופר בתורה. אז מנלן לרמב"ם לשים את ביאת המשיח כעיקר?
1. עיין היטב בדברי רבינו בהקדמתו לפירוש המשנה, על פרק חלק בסנהדרין, על היסוד השנים עשר, וכן דברי רבינו משנה תורה, יב, א - ב, שזו אמונה שמשתלשלת בכל דור ימי משה רבינו וע"י כל הנביאים, ובתורה הכתובה. ולכן הכופר בביאת המשיח ככופר בנבואת משה רבינו ובתורה.
ב. כל עיקרי האמונה קיבלו בקבלה, ולרבינו היה מקור לכך שכל עיקרי האמונה הם קבלה.