הדוגמה שכתבת מתייחסת למנהגים בתר תלמודיים, בקהילות מסוימות. רבינו בתשובה כתב שהוא בודק כל מנהג כזה אם יש בו בעיה הלכתית או אמונית, ואם יש כזו, הוא מתנגד לו. ואם אין בעיה כזו, הוא בודק אם יש לו לאותו מנהג שורש תלמודי, הוא מוכן לאמצו, ואם לא, הוא אישית לא ינהג באותו מנהג, אבל לא ימנע ממי שנוהג לנהוג באותו מנהג. אשר למנהג שציינת, ביסודו, בזמן הגאונים היה רק לגבי נישואין, שיש שחששו להינשא בימים אלו, והגאונים הורו שמי שחושש אין מורין לו להינשא, אח"כ מנהג זה השתנה, וכבר ונהגים איסור שלא להינשא, ומאחר והנישואין הם ענין של שמחה, יש שנהגו שלא לשמוע קולות זמר וכיו"ב. וכן אסרו מאוחר יותר את התספורת, וכן הלאה. לענ"ד רבינו היה מתנגד למנהג זה שמבטל מצוות פריה ורביה, או אפילו כדי למנוע הרהורי עבירה, וכן כדי שלא לפגוע בכבוד השבת, על ידי שלא מסתפרים וכן הלאה.