יורנו מורנו שאלות בהלכות איסורי ביאה פרק כא, מחילה על אורך השאלות. אך חשוב לי לדעת כדי ללמוד ולהבין.
1. הרמב"ם לא מביא את דברי הגמרא של רבי יוחנן בן דהבאי, מפני מה אלמים, חגרים וכו'. מאידך, רבנו פוסק שאם בעל והוא שיכור, או מתוך מריבה, או שגמר בלבו לגרשה, הבנין יצאו מורדין או עזי פנים או פושעים. מדוע?
2. כנ"ל לגבי אשה חצופה תובעת בפה, ומי שלא שהת שלושה חדשים אחרי מות בעלה, הבנים הן מורדים ופושעים שיסורי הגלות בוריין אותן. מדוע?
3. מה פירוש "יסורי הגלות בוריין אותן"
4. אסרו על האיש שידור בבית חמיו. האם רבנו יסכים לביאור הראב"ד שאם מדובר בבית עם חדרים שניתן להתייחד ולסגור אז יהיה בסדר? כי אנו רואים היום שיש זוגות שנאלצים לעשות כן מידי פעם, בשבתות או בין מעברי דירות וכו'.
5. אלו שמנאפין ביד יושבין בנידוי - מה משמעות נידוי זה? מי מנדה אותם הרי אלו מעשים שבסתר?
6. אסור למי שאינו נשוי לשלוח יד במבושיו... ואם השתין מים לא יאחוז באמה. מאידך בסוף ההלכה כותב רבנו "ובין נשוי ובין שאינו נשוי לא יושיט ידו לאמה כלל אלא בשעה שהוא צריך לנקביו". אז מותר להחזיק האמה בשעת השתנה או לא? כי אם לא ייעשה כן הכל יותז, יושפרץ וכו'. כמו כן, מורנו הרב קאפח כותב כי בתימן היו מכנים "חמאר" מי שמשתין מעומד, אז עוד יותר הבעיה קשה, כי מוכרח לכוון האמה כלפי מטה.
7. לא ישא אדם בת עם הארץ, אך ראינו ומצינו שיש בת עם הארץ שהיא חכמה ונבונה, אפילו בגדר תלמידת חכמים וישראת שמים. מדוע ההלכה מגבילה?
8. לאחר מכן כותב הרמב"ם שלעולם ישא בת תלמיד חכמים : "שאין דבר מגונה או מריבה בבית תלמידי חכמים" ולוואי שנזכה, וכמה עיננו רואות ולא זר משפחות המוגדרות תלמידי חכמים שיש בהם... שוב אתנצל על אורך השאלות אך תורה היא וללמוד אני חפץ.