לכבוד הרב שלום אני מתפלל די קבוע במנחה/מעריב בבית הכנסת בשכונתי. זמני התפילה קבועים ואם יש מניין מתחילים בדיוק. לא לעתים קרובות, אבל לעתים יש מאחרים, שהפסידו את חזרת הש"ץ וה"קדושה" והם מבקשים, ולעתים גם בלי לבקש, מתחילים להתפלל כאילו היו הש"ץ והקהל - אשר כבר אמר "קדושה" - אומר "קדושה" בפעם השנייה תוך 10 דקות. לעניות דעתי טעמים לפגם
1) המאחר בעצם כופה את עצמו על כלל הציבור, טירחת ציבור
2) אמירת "קדושה" פעם שנייה תוך כמה דקות נעשית באופן מכני, כאילו היינו בובות מופעלות.
3) גם ב"קדושה" הראשונה קשה לרכז כל כוחות הנפש לכוונה שלמה - קל וחומר בחזרה מצוות אנשים מלומדה
4) חזרה על "הקדושה" גוזלת חלק מהזמן המועט בין מנחה למעריב, המוקדש לשיעור בפרשת השבוע או בהלכה. טענו כנגדי כי החזרה הינה עשיית מצווה למאחר והוא בגדר "אנוס". נראה לי ש"אנוס" הינה מילה חזקה מדי אפילו לגבי אדם שהתעכב בגלל אוטובוס, קל וחומר לאדם שסתם איחר. מה דעת ההלכה ודעתך אתה
בתודה מראש על המענה בברכת גמר חתימה טובה סיני אלכסנדרוביץ'