המנהג להתעטף בטלית כששתי ציציות מלפניו ושתים מאחריו, הם מנהג אשכנזי, הובא ע"י העיטור, עיין בטור, או"ח, ח, ועיין בב"י, שם, שהגהות מימוניות (=אשכנזי) על הלכות ציצית לרבינו, פ"ג, אות כ, הביא ירושלמי, "לא סוף דבר להתעטף, אלא ידע להשליך שתי כנפות לאחוריו, ושתיים לפניו כשווה בשעת ק"ש". ירושלמי זה אינו לפנינו. יש מחכמי אשכנז שמסתמכים על ירושלמי לבסס מנהגיהם, ואין ןלפנינו בירושלמי, ושיערו שמדובר בספר מנהגים ארץ ישראלים. על כל פנים, מחמת שאין בבלי ולא בירושלמי שלפנינו, רבינו, ועוד גאונים וראשונים לא זכרו מנהג זה. וכן לא נזכר בתכאליל הקדמונים, ואבותינו לא נהגו במנהג זה. ואחינו הספרדים, העתיקו מנהג זה מאחינו האשכנזים שכן מרן הביא מנהג זה בספרו ב"י, שם, ולאחר מכן בשו"ע, או"ח, ח,
ד. בעקבות מרן, הרד"מ בשת"ז, או"ח, י, יב, ס"ק כה, הביא מדרש זה ולכן התקשר, הרי יהודי תימן לא נהגו במנהג זה, ונדחקו לומר שבשעת העיטוף נראה כאילו שתים לפניו ושתים לאחריו. ואין צורך לדוחק הזה. ואדרבה, בספר מרפא לשון נאמר, שמה שכתוב וראיתם אותו לפי תרגום אונקלוס, יש לראות כל הציציות בבת אחת וזה כמנהגנו שכל הציציות לפנינו.