שלום וברכה הנני ת"ח והתגלגלה שאלה לפתחי, אשמח לחוות דעתו של הרב.
אשה שהושיטה יד לגבר, האם מותר לו ללחוץ את ידה כדי לא לביישה? ארחיב מעט בדיון (זו הצעת דברים בלבד ולא הכרעה כלל וכלל). הרמב"ם באסו"ב כא, ו אסר מדרבנן כל נגיעה של אנשים בנשים, ואפילו שאינה של חיבה. וידוע הכלל "דבר שאיסורו מדבריהם הרי הוא נדחה מפני כבוד הבריות בכל מקום" (הל' כלאים ספ"י). ורבנו אפילו לא חילק בין שוגג למזיד (וראה הל' שבת כז, טו שגם למזיד התירו לעבור על דרבנן משום כבוד הבריות). לפיכך נראה שמותר להחזיר יד לאשה כדי שלא לביישה. ויותר מכך, נראה שחובה לעשות כן ואסור להחמיר ולא ללחוץ, שהרי אסור לגרום לבזיון אדם מישראל. והגמ' בב"מ נט, א כתבה "נוח לו לאדם שיבא על ספק אשת איש ואל ילבין פני חבירו ברבים". אמנם לכאורה נראה שאם האדם יודע שהוא יפגוש את האשה שוב בהמשך, לאחר הלחיצה חיב הוא להודיע לה שהוא לא ילחץ את ידה בהמשך כי זה נגד ההלכה, ועתה הוא עשה זאת רק כדי לא לביישה. הרי האיסור מדרבנן רק 'דחוי' ולא 'מותר', ואסור לאדם להכניס את עצמו בכוונה למצבים שבהם הוא יצטרך לעבור על איסור דרבנן משום כבוד הבריות, כמו שבשבת (שגם היא 'דחויה' לגבי פיקוח נפש) אסור להכניס את עצמך לפיקוח נפש ולחלל שבת, אם היית יכול לדאוג לפני כן שלא תצטרך לחלל, כמו שמפורש בהל' מילה ב, ז: "זה הכלל כל שאפשר לעשותו מערב שבת אינו דוחה את השבת" (ואין אנו אומרין – נחתוך את הילד, והוא יכנס לפיקוח נפש, ואז נכין את המכשירים). מאידך גיסא, אף שכתבנו שלכאורה צריך ללחוץ את היד, יש כאן כניעה לנורמה חילוניות, ואדרבה צריך ללמד שהדבר אסור. ואולי אנשים שאינם יודעי ספר יסתכלו מהצד ויחשבו שאין איסור בלחיצת יד אשה. וגם האשה עצמה תחשוב שאין איסור לחיצה, ותמשיך להושיט ידה לגברים. אבל אלו שיקולים שאין לי 'ראיה' ומקורות מפורשים להביא לנכונותם במקרה זה. (וראה בהל' אבל פ"ג הל' יד - טו שהכהן רשאי לעבור על כמה איסורים, כגון הליכה לחו"ל ולבית הפרס, ואין חוששים שמא הרואים ילמדו ממנו שאין הדבר אסור). כיצד נוכיח מהי ההלכה בנידון מורכב זה? ברוך תהיה ושכרך כפול מן השמיים