א. נפלו אי דיוקים בשאלתך. האישה מתקדשת לאיש כדמו"י, גם אם היא נידה. והיא הופכת להיות מקודשת לו, ואסורה על כל העולם כאשת איש. אולם אסור להיות עמה, עד שיכניסנה לחופה לפחות בפני עשרה, ויאמרו שבע ברכות, ואז יתייחד עמה. ולכן היא צריכה להיות טהורה, אם הא נידה, אין החופה חופה. והיא ברמה של מקודשת לו, ודינה כאשת איש, אבל לא נשואה לו, במובן הסופי של העניין, שיוכלו להיות כאיש ואשתו לכל דבר. לכן כשהיא טהורה, בני הזוג מתייחדים בפני עדים, גם אם מדובר במספר ימים אחרי החתונה, אם זה יוצא בשבעת הימים, הדבר מצוין, מברכים שבע ברכות מחמת סעודת חתנים, עם פנים חדשות ואז מתייחדים, ואם כבר חלפו שבעת הימים רק מתייחדים בפני עדים. איני יודע כיצד נהגו בתימן, אפשר שהיו דוחים את החופה, עד שתטהר. בימינו הקידושין והחופה הם במעמד אחד, ולא דוחים את החופה כדי לא לגרום להפסד ולבושה, וסומכים על פוסקי הלכה שחופת נידה בת תוקף וכאמור, המדקדקים חוזרים על והחופה, כשהיא טהורה כמפורט לעיל.
ב. בתימן נהגו לראות את השמים, וכשכבר הם בהירים, מתפללים שחרית, וזה קרוב להנץ, כי לפי רבינו, אין מדקדקים בזמן הנץ, כי אין זמנו מדויק.
ג. המתפללים בימינו צריכים להיזהר, שלא יתפללו לפני עלות השחר, אלא אחרי עלות השחר, וידאגו לכך שיוכלו להגיע לזמן ציצית ותפילין המפורסמים בלוחות.