לשואל היקר 

ראשית היכן מצאת לשון זה בדברי רבינו, אולי נמשכת אחר לשונות שאר הפוסקים, וז"ל רבינו תפילה ונשי"כ פרק ו הלכה ה 

כיון שהגיע זמן מנחה גדולה ....ולא לאכול אפילו אכילת עראי שמא ימשך באכילה,

מדבריו אתה למד. א. לא נאסר רק אם הגיע הזמן, ולא החמיר כשהוא סמוך למנחה (שלא כהוראתו להלן שם לענין כניסת הבורסקי שיש להחמיר כבר סמוך למנחה). ב. לא רק סעודה אלא אפילו טעימת עראי. 

ולעצם שאלתך, אם להתנהג בישיבה ע"פ סדרי הישיבה גם אם נראה שנוגד להלכה. כבר ידוע לך כי לדעת רבינו כשיש לאדם אפשרות להתפלל מנחה גדולה או קטנה, עדיף להתפלל קטנה ולא גדולה, ולשון רבינו נשמע שזהו הדין לכתחילה. וכבר נשאל מארי בענין בני ישיבות האם תפילתם בדיעבד כשמתפללים יום יום מנ"ג, והשיב שכל תלוי בסדרי הישיבה שיש בה משום ביטול תורה לכן יתפלל עמהם כבישיבה, ובדרכו וברוח דבריו אני אומר לא רק מטעם שכתבת לחוש שלא לפרוש .. אלא מעצם העובדה כי יותר נכון בסדרי הישיבה להתנהל כפי המגרת שקבעו כי הדבר מאוד מורכב וכיון שכל מטרתך להתעלות בתורה עדיף לנצל את זמנך באפשרות ובמסגרת שלך בישיבה, ויש כמובן על מה שיסמוך כדוגמת שאמרו האחרונים אם יש זמן קבוע למנחה, זה כעין שומר לגזירת חכמים, והבן. 

בהצלחה בלימודך ותראה ברכה בעמלך בתורה