דילוג לתוכן העיקרי

הלכות שגגות

שאלה

במסכת חולין ס"ב עמ' ב' כתוב: "...אמר רב פפא תרנגולא דאגמא אסירא תרנגולתא דאגמא שריא וסימניך עמוני ולא עמונית דרש מרימר תרנגולתא דאגמא אסירא חזיוה דדרסה ואכלה והיינו גירותא..."

רבנו פסק בהלכות שגגות פרק י"ב: "בכל אלו המאורעים--הוא שיהיו בית דין חייבין בקרבן, והעושה על פיהם פטור.  אבל אם חסר אחד מכל אלו הדרכים--הרי בית דין, פטורין מן הקרבן; וכל מי ששגג ועשה מעשה, מביא חטאת קבועה על שגגתו."

בשיעור על כשרות העופות מישה אמר שמי שאכל כדעת רב פאפא התחייב בחטאת על שגגתו, אבל קיבל הוא מיד קיבל תשובה שלישית בטענה שמכיוון שעשה כהוראת רב פאפא לא התחייב בחטאת על שגגתו. לי, הדל, בהסתמך על פסק רבנו בשגגות לא ברור לי למה מי שאכל כהוראת רב פאפא לא התחייב חטאת קבועה על שגגתו?

 

תשובה
  1. עוף טמא האוכלו חייב מלקות ולא כרת.

ושגגת הוראת בי"ד היא רק באיסורים שיש בהם חטאת קבועה. וחטאת קבועה היא רק באיסורים שחיובם בכרת.

לכן כל הדיון בעניין שגגת בי"ד או בדיני שגגות בעוף טמא הוא מוטעה.

  1. לגופו של דבר. אם מישהו אכל תורנגולא דאגמא עפ"י הוראת רב פפא, לא עבר איסור, כל עוד ביה"ד הגדול לא אמר דברו בעניין. וכל האוכל תורנגולתא בניגוד להוראת רב פפא שאסרה, עובר על איסור לפי רב פפא. אבל לא ילקוהו, כל עוד אין הכרעת סנהדרין, וכל שכן אם יש מחלוקת בעניין. כי בשביל מלקות יש צורך בהתראה, ואין התראה על ספק, כשיש מחלוקת בעניין.