שאלות בנושא איסור הסגת גבול
שאלה
- מדוע איסור השגת גבול הוא דווקא בקרקע בארץ ישראל?
- אדם אשר גר בקומת קרקע בבניין מגורים, אשר הרחיב את דירתו על חשבון השטח המשותף (גינה של הבניין), ללא היתר וללא קבלת אישור מהשכנים. האם יש בכך איסור של "לא תשיג" או שאולי אפשר לומר שהוא הרחיב על החלק שלו מתוך השטח המשותף (מעין "ברירה")?
- כמו השאלה הקודמת, רק שהרחבת הדירה הייתה בקומה עליונה (הרחיב את המרפסת), האם הרחבה שלא על גבי קרקע (אלא באוויר של הרכוש המשותף), כלולה באיסור של "לא תסיג"?
- האם איסור של יורד לאומנות חברו חל גם במציאות החיים המודרנית, בה המסחר אינו דווקא לאנשי המקום אלא לקהל קונים רחב ולא מקומי?
- במציאות חיים המודרנית בה עסקים רבים פועלים באמצעות רשת האינטרנט, כיצד בא לידי ביטוי איסור של "יורד לאומנות חברו"?
- כיצד איסור יורד לאומנות חברו מתיישב עם חופש העיסוק?
- מדוע טובת הגנת הפרט שבאה לידי ביטוי במניעת תחרות, גוברת על טובת הכלל בריבוי תחרות אשר גורמת להורדת מחירים ושיפור השירות?
- האם איסור יורד לאומנות חברו הוא בגדר גזל דאורייתא? או דרבנן? או מידת חסידות?
- האם איסור יורד לאומנות חברו חל גם כאשר חברו מוכר סחורה טובה יותר או נותן שירות טוב יותר?
- א. האם יש איסור השגת גבול בהקמת בית כנסת? ב. או מערכת כשרות מתחרה?
תשובה
1 בארץ בגלל קדושתה, יש שני לאווים: מסיג גבול וגניבה או גזילה. בחו"ל רק לאו אחד גניבה או גזילה.
2 שותפות ניתנת לפירוק. חצר שותפין ניתנת לפירוק. אם יש לכל אחד כדי חלוקה רכוש משותף בבית משותף, לא תמיד הוא בר חלוקה. וגם כשהוא בר חלוקה בפועל, אפשר שוועדת התכנון לא תאשר זאת. ולכן יש גדר בל תסיג.
- גם בזה יש איסור הסגת גבול, כי לפעמים הוא פוגע בזכות לסוכה של זה שמתחתיו וכיו"ב. כללו של דבר, לעולם צריכה להיות הסכמה של השותפין והיתר של ועדת התכנון.
- נכון. בימינו התנאים השתנו. ובכ"ז יש להלכה לחול, במקומות קטנים ועסקים קטנים ומקומיים.
- כגון שהוא מוזיל יתר על המידה, יש וההלכה תמנע בעדו, כי בסופו של דבר הוא יפגע בלקוחות.
- הוא לא פוגע, אלא יש איזון בין טובת הכלל ובין זכויות אלמנטריות של הפרט.
- לא נכון. יש איזון מושכל מאוד והגון מאוד, בד"כ טובת הכלל עדיפה.
- לפי החת"ס, האיסור מן התורה. רבנו בתשובה כתב שיש בזה משום לא תסיג. השאלה אם התכוון לאיסור תורה. יש לי ספק בדבר.
- לא.
- א. כן. ה' שונא גזל בעולה.
ב.בימינו חייבים להיות כל גורמי הכשרות מונחים ע"י הרבנות הראשית, שאם לא כן, ההתחרות עלולה לפגוע בכשרות הלכתית אמתית. וגם עלולה לפגוע באכיפת חוק האונאה בכשרות וביחס הבג"ץ לאכיפה.