שלום הרב!
הרב קאפח כתב (שבת כט ח).
"ולפיכך נהגו קדמונינו לקדש בליל שבת ואוכלים פירות... ושרים שירי קדש במשך שעה ארוכה ואף קוראים מעט מדרש תנחומא ורק אח"כ נוטלים לידים ומגישים את הסעודה. ודלא כהרמ"א או"ח סי' רעג שפסק שצריך לאכול לאלתר
אך הרמב"ם כתב בתשובה
שלו (רפח):
"ואין לנו ברכה מן הברכות שסודרין אותה על הפת חוץ מקידוש היום בלבד לפי שהקידוש הוא במקום סעודה ובשעת סעודה".
לפי הרב קאפח לא צריך שהקידוש יהיה בשעת סעודה ולפי הרמב"ם צריך שקידוש יהיה בשעת סעודה.
כיצד מישבים ההדורים?
תודה רבה!
בודאי שלא נעלמה תשובה זו ממארי זצ"ל, אלא שהכוונה היא שאין לקדש במקום סעודה, בשעה מסוימת, ולהפסיק הפסקה, ורק לאחר ההפסקה יסעדו, כי יש צורך שהקידוש יהיה במקום סעודה, ובשעת סעודה, אך אם מקדשים במקום סעודה ואוכלים ג'עלה שהוא שלב ראשוני ומקדים את הסעודה, דבר זה נחשב לשעת סעודה.
