תוספות בסידור אלדי נצור ועלינו לשבח
1. מה לגבי התוספת בסידורים אחרי הברכה הי"ט, "אלהי. נצר לשוני מרע וגומר"
2. בסיום 3 התפילות :
עלינו לשבח ועל כן..
1 אלדי נצור לשוני מרע אינה בסדר התפילה של רבנו ולא בסידורי התפילה הקדמונים של יהודי תימן, אפילו היא מצויה בסידורים קדמונים, כמו רס"ג מחזור ויטרי ועוד.
וכבר נהגנו גם אנו לאמרה, והשאלה היא האם מותר שלא לאמרה, והאם מותר להפסיק באמצעה, עיין בשו"ת הריב"ד, ח"ג, סי' רכז, עמ' רנד-רנו, שם שאל מארי אם להפסיק באמצע אלדי, כדי לענות לקדיש וקדושה, ומארי השיב שרצוי שיסיים, ואם אי אפשר שיקצר ויעקור את רגליו ואח"כ יענה לקדיש ולקדושה, ובהערות הביא הר"א חממי שמארי השיב לר' תמיר רצון, שיכול להפסיק לקדיש ולקדושה, די אמירתה היא רשות. מאידך מארי השיב לר"ש נגר שאע"פ שאינה חובה, אבותינו כבר קיבלוה כנדר, ובמיוחד ששיש לה מקור תלמודי בגמרא, ברכות, יז, א, שגם רבינו, תפילה, י, י, כתב שאם היה רגיל לומר תחנונים אחר תפילתו, ונזכר אחר שהשלים תפילתו, קודם שיעקור רגליו, חוזר לעבודה, הרי שתחנונים אלו הפכו להיות כמו חלק מן התפילה.
2 עלינו לשבח היא תפילה נשגבה שהיא חלק מתפילת מוסף של רה"ש. לצערנו, לפני כשש מאות שנים החלו בקהילות שונות באירופה לומר אותה כסיום של התפילה, ומנהג זה חדר מאוחר לתימן. ולצערנו, ע"י אמירתה יום יום, ובסוף התפילה, כשחלק מן המתפללים אומרים אותה בדרכם החוצה, בלי שום שימת לב, וחלק מן המתפללים שבבית הכנסת אומרים אותה כעוף המצפצף, וחבל.