שאלה בהלכות גירושין
הטעם שנאמר בתורה לאיסור הוא "תחת אשר הוטמאה כי תועבה... ולא תחטא את הארץ" (דברים כד).
בשפתנו כיום זה יכול לגרום לחילופי זוגות.
רבנו פוסק וכולם מסכימים אתו שאם האשה חיה עם חבר או ידיד ושכבה אתו (זינתה) מותר לה לשוב ולהתחתן עם בעלה הראשון (הל' גירושין יא).
לגבר מותר להתגרש כמה וכמה פעמים ולחזור לאשתו הראשונה, ובתנאי שלא נישאה בינתיים לאחר.
במקרה של זוג שהתגרשו זו מזו ויש להם ילד והם רוצים לשוב ולגור יחד (כדי שלילד תהיה דמות אב) ומן הסתם הם מקיימים יחסים, אז אין פסול בכך ואני שואל (מבלי להקשות על האיסור בתורה), האם אין האשה מתקדשת בביאה מן התורה? גם עם בעלה הראשון וגם במקרה שחיתה עם כמה גברים ללא קידושין היא בעצם נתקדשה בביאה. אז מדוע בעלה הראשון יכול לשוב לקחתה? הרי היא נתקדשה בביאה עם כמה גברים. אז היכן האיסור? לשכב עם גברים ללא קידושין זה בסדר (ומן התורה הביאה תופסת), אבל כשהאשה נישאה למישהו ורוצה לחזור לבעלה הראשון זה לא בסדר.
שוב, אני לא חולק אלא מנסה להבין את ההגיון שהרי ההלכה הזאת אינה חוקה ובמיוחד בימינו שישנם מצבים שבני זוג מתחרטים ורוצים לחזור זה לזו ומה יותר טוב מזה? יש מקרים שבית הדין הרבני מכשיר את איסור התורה על ידי חיפוש פגם בעידי הקידושין כדי להכשיר את השרץ. האם זה לא נגד התורה?
גם הגבר אסור לו לבגוד באשתו, עם אשה אחרת, והעושה כן נחשב לרועה זונות, וזכות האשה לתבוע גירושין וישלח לגרושתו את כתובתה.
אולם אין בגידתו עם אשה פנויה בגדר ניאוף, אלא בגדר זנות, שזה דבר האסור, אבל לא דרגת חומרה, כמו אשת איש שמנאפת אפילו עם רווק, כי באשת איש שמנאפת עם כל אדם, מלבד החומרות שבמעשה עצמו, יש חשש לוולדות ממזרים דבר שיפגע בוולדות שיהיו זרים ומנוכרים, למי שילדם ומתכחש להם.
אמת בעל שגירש את אשתו ונשא אשה וגירשה רשאי לחזור לגרושתו הראשונה, מה שאין כן אשה שנתגרשה מבעלה, ונישאה לאחר ונתאלמנה, או נתגרשה, אינה רשאית לחזור לגרושה הראשון, כי זהו גדר מפני החלפת זוגות בין נשואים, דבר שהוא חמור ביותר, ובמיוחד שיש חשש לממזרות.
אמת שגרושה שזינתה, ושבה בתשובה, רשאית לשוב לגרושה, לא אסרה תורה רק אם נישאה לאחר גירושיה, ששם יש חשש להחלפת זוגות נשואים אלו עם אלו.