שאלתך מתעוררת לכל רמבמיסט שמתמודד למול המציאות, ולא אחת מגיע לתובנה של "מזיד" כלשונך. אולם לי נראה כי גם הרמב"ם הכיר את העולם מסביבו, ובכל זאת חרט למעשה הראות הלכתיות הנראות נוקשות למול המציאות, כי מה שקובע בעיניו היא הפסיקה התלמודית, וזוהי דרך היהדות האידיאלית. אולם להזכירך משפט חזק שחרט הרמב"ם, סנהדרין כא, ה: "כבר נהגו כל בתי דיני ישראל מאחר הגמרא בכל הישיבות שמושיבין בעלי דינין ומושיבין העדים כדי לסלק המחלוקת, שאין בנו כח להעמיד משפטי הדת על תלם". כלומר, כבר חכמי ישראל בתקופת הגאונים ולאחריו בזמן רבינו, ואולי כ"ש אחריו ואפי' בימינו, המשפט הנוקב הזה מדבר בעד עצמו. בל תשכח שאין הרמבמיסטים חיים באי מבודד אלא מעורבים בחברה הכללית, אשר לא אחת איננה אמונה על שיטת הפסיקה כהרמב"ם. הבלעדית. 
עוד זאת, עיין היטב בתשובות הרמב"ם לאורכם ולרוחבם אשר לא אחת התיחס על מנהגים שונים, שאינם ברוחו הרמבמי"ת, וראה היאך השיב בחכמה ולא תמיד פסל בהחלטיות את השונה ממנו, אף שאנו הרמבמיסטי"ם היינו מצפים שיהא נאמן למשנתו, לשמר את דרך היהדות הצרופה המיימונית, ואולי אף להכות על קודקודם, אך לא כך פני הדברים, ועכ"ז קבע מידרג שיש מנהג שצריך לבטלם רק אם יש בהם סרך איסור ואף היכה בלשונו החריפה, אבל מנהג שאינו טוב או אינו יפה, לא הכי טובים עדין אין לבטלם מהמחזיק בהם. אך מה שברור כלשונו: "לפי שאם נמצא אנשים חולים, לא נחליא הבריא מאנשיהם, כדי שיהיו שווים, אלא נשתדל לנתח כל חולה שנוכל".
עוד ברצוני היה להאריך בענין זה, אבל ידעתי שזה יארך כדי כמה שיעורים בהבנת משנתו המעשית והרעיונית יחד של רבינו, ולכן לא התיחסתי לפרטים שהצגתה בשאלתך, אלא העדפתי להשיבך בכלליות בבחינת תן לחכם ויחכם עוד. ואשרי המחזיק בתורת משה.