האם לפי מנהג תימן הקדום צריך לפתוח רווחים בין האצבעות בברכת כהנים?
בתרגום לשיר השירים שבשיח ירושלם על הפסוק "זאת קומתך דמתה לתמר ושדיך לאשכלות" כתוב "ובידן דפרסין כהניא ידיהון בצלו ומברכין לאחיהון בית ישראל, דדמין אצבעת ידיהון מתפרשין בלולבי דתמר..." האם אפשר להדגים כיצד זאת נעשה על ידי הכהנים? כי לא נראה שזה כפי שנהוג בימינו.
לפי מנהגנו הקדום, אין הכרח לפתוח את האצבעות באופן שיהיה רווחים בין האצבעות, כי רבנו לא זכר זאת. וגם מצד זה הוא כמו לולבי תמר כשעליו צמודים זה לזה, והמילה מתפרשין לא במובן מתפרסין, אלא עוד אצבע ועוד אצבע ופחות. אבל המקובלים הנהיגו לפתוח רווחים בין האצבעות.
תכנים לקריאה נוספת
ברכת כהנים
שלום עליך מארי רצון ערוסי לגביי אמירת אמן כן יהי רצון בברכת הכוהנים שאין כוהנים הבנתי שיש בזה בעיה על פי מארי ורבנו יש לאומרה?תודה ושבוע טוב ומבורך.
כהן חייל שבמהלך הלחימה באויב ירה והרג בשגגה חייל אחר, האם מותר לו לשאת כפיים?
מהם גדרי הריגה בשוגג המונעים מהכהן לשאת כפיהן לפי הרמב"ם והן לפי השו"ע?
האם מוהל כהן רשאי לשאת כפיו למרות שהנימול נפטר? מתי ובאלו נסיבות יחשב ההורג בגדר אנוס?
יצא העשירי לפני אמירת הקדושה, האם למרות זאת ימשיך ש"צ התפילה או יתפללו בלחש כיחידים?
האם בנסיבות אלו ללא עשרה יאמר הש"צ קדושה ואף הכהנים ישאו כפיהם, היות והתחילו התפילה במנין?
התחיל פריסת שמע במנין ויצא עשירי, האם ימשיך ש"צ קדושת היוצר והאם יתחיל תפילת העמידה בציבור?
מה מעמדו של הקדיש הנאמר לאחר תפילת העמידה, האם נספח לתפילה ויוכל הש"צ להמשיך התפילה כולל הקדיש?
כיצד נוהגים בכהן שעלה לדוכן לברכת כהנים כשהוא נועל נעליים?
אם כהן עלה לדוכן עם נעליים לברכת כהנים מה הדין או המנהג
האם שליח הציבור ממשיך בחזרה כשכהנים יוצאים לנטילת ידיים במניין מצומצם?
שלום לכבוד הרב רצון
סיטואיצה בה נכחתי בשבת הינה מניין מצוצמם של 10 או 11 איש , כאשר באמצע חזרת השץ יוצאים 3 כוהנים לנטול ידיהם.
מצ"ב צטט "התחילו חזרת הש"ץ במניין, ויצאו חלקם, אם נותר שם רוב מניין, אומרים קדושה ומסיימים את כל חזרת הש"ץ "
1. למיטב ידיעתי כאשר יש מניין מצומצם ואחד עוזב המניין - ש"ץ מסיים התפילה או הקדיש.
* במצב המצויין בו כהנים יוצאים ליטול ידים, ונשארו כ-6/7 איש האם שליח הציבור ממשיך בתפילה כרגיל ?
* מה ההלכה/ מה נכון לעשות במצב זה. (יציאה כהנים כפי שתואר לעי"ל )
יחוס כהן בימינו
שלום לכת"ר. א. מדוע בימינו מאמינים לכהן להעלתו לתורה בלא חקירה (לכאורה בניגוד לדעת רמב"ם הלכות איסורי ביאה פרק כ הלכה יג:מי שבא בזמן הזה ואמר כהן אני אינו נאמן ואין מעלין אותו לכהונה על פי עצמו ולא יקרא בתורה ראשון ולא ישא את כפיו ולא יאכל בקדשי הגבול עד שיהיה לו עד אחד, ...).
האם כהן שמתקשה להרים את ידיו עד לגובה הכתפיים רשאי לשאת כפיים?
1 האם מה שהרב אמר לי שכהן שקשה לו להרים ידיו כנגד כתפיו,
אז יעלה בכל זאת, וירים כמה שיכול,
האם זה מנהג תימן?
2- והאם זה גם לפי שיטת השו"ע ,שכתב בלשון הזאת:
שולחן ערוך אורח חיים הלכות נשיאת כפים ונפילת אפים סימן קכח
סעיף יב
(מב) יט כה) יב') כה] מגביהים טז'] ידיהם ח} כנגד כתפותיהם, <ו> כו) {ה} ומגביהים (מג) יד ימנית קצת כו] למעלה [כא] יז'] כא'} מהשמאלית, {ה*} ופושטים ידיהם (
3 "מה שהרב ענה, שבדיעבד, לא מעכב, הרמת ידיים של הכהן לגובה הכתפיים,
זה גם לדעת השולחן ערוך??
קריאה "כהנים" בנסיבות של תפילה אחת, האם עדיף שש"צ יאמר זאת או אחד מן הקהל?
לשיטת החוששים מהפסק בתפילה ע"י ש"צ, האם בתפילה אחת לא יחשב הפסק גם לאחד מן הקהל?
מי אמר קריאה זו לפי מנהג תימן הקדום ומדוע שינה מהרי"ץ בניגוד למנהג קדמונים?
האם יש מקום בכל מקרה להנהיג ולחזור לעיקר הדין שש"צ הוא הקורא לכהנים?