מחילה לאדם שאין בו אמון
לכבוד תורתו, הרב רצון ערוסי הי"ו,
אדם פגע בי פעמיים לפחות, פגיעה חמורה (הוצאת שם רע ולשון הרע בין היתר אולם אני שואל באופן כללי). סלחתי בפעם הראשונה מטעם דרכי שלום, על אף שלא התנצל (רק הביע רצון להתפיס מבלי להודות בכלום ואף שיקר והאשים את חברו). ואולם נודע לי ששנה גם שילש בדרכיו וזאת אחרי יחס טוב ועזרה ממשית שקיבל ממני. ייתכן ואדם זה יתנצל בעתיד, אולם אין לי אמון בדבריו כלל ודעתי זו מבוססת למדי (ואכמ"ל). לכן מבקש אני את עצת כבוד תורתו: מה לעשות אם אכן יתנצל?
דרך אחת ששקלתי - לומר שאני מוחל בתנאי שהוא באמת מתכון לכך, אולם היות שאיני בוחן לב וכליות איני מעונין להיות בקשר (כמובן שהמחילה תהיה אמיתית).
דרך שניה ששקלתי - לסרב למחול ולקוות שיעשה מדעתו או לבקשתי מעשה כלשהו שיוכיח, במידה מסוימת, שהוא אכן באמת השתנה. אולם איני יודע האם מותר לי לנהוג כך והאם זה נבון. אמנם כתב רבנו "ואפילו הצר לו הרבה וחטא לו הרבה לא ייקום וייטור" אלא שאני לא חושב שסליחה מצידי תעשה טוב לאותו אדם שמזיק להרבה אנשים באותה דרך ובאופן קבוע. אני מאוד מבולבל.
לסיום שאלה נוספת מאותו ענין ממש - נאמר בירושלמי כי על הוצאת שם רע אין מחילה - עולמית. האם כפשוטו?
תודה מראש ובהזדמנות זו, תודה על כל פועלך המבורך.
תבורך בכל הברכות הכתובות בתורה,
אם יבוא אליך ויתנצל, אמור לו, שכל עבירה שבין אדם לחברו היא גם בין אדם למקום, ולמרות שאתה מעביר על מידותיך, ומוכן לסלוח לו, הרי מאחר והדבר חוזר על עצמו, הקב"ה בוחן כליות ולב, ויודע אם ההתנצלות שלו כנה, ואם לא, אין תועלת, במה שתקבל את התנצלותו, כי הקב"ה חלילה יקפיד עליו, ותסלח לו ותאמר לו, שאתה מקווה שהפעם זו התנצלות אמתית ואחרונה.