הפניתי שאלתך לסופר ר' הדר צברי ולהלן תשובתו:

קודם, קצת רקע: עצם החומרה של כתיבה בקולמוס העשוי מברזל היא פרי יצורם של יהדות אשכנז "לא תניף עליהם ברזל". החשש מצידם היה שמא אותו קולמוס יחקק את האותיות ולא יכתבם ("וכתב ולא וחקק"). ומלבי אני אומר אולי, החשש שלהם היה שמא קולמוס הברזל היה שורט ופוגע בקלף העדין שהיה קיים באירופה? ולזה חששו. יש שחלקו על חומרה זו כמו הט"ז וקסת הסופר ובסופו של דבר לכתחילה נתנו לחומרה להמשיך... 

שאלתך לא נוגעת לעניין קולמוס הברזל אלא לקולמוסים מנירוסטה וקרמיים. למרות שבתוך הנירוסטה ישנו ברזל אך הכמות כנראה קטנה מספיק לשלול ממנה את התכונה המגנטית שלה ולכן הכשירו אותה. 

ישנם רבנים מהעדה שלנו שקידשו את הכתיבה בקנה מכל אמצעי אחר בגלל היותו מוזכר בתלמוד וגם כלי הכתיבה שבו כתבו בו בתימן. בתקופה האחרונה לפני העלייה היו סופרים בתימן שחיפשו ונהרו אחרי העט הנובע (מברזל) שכנראה היה מגיע דרך עדן. וכנראה לא חששו מהעניין של "לא תניף עליהם ברזל". 

ממו"ר הרב רצון ערוסי שליט"א שמענו ולמדנו שמה שחשוב בכתיבת הסת"ם הינו היופי שבו. הרצוי הוא לשפר את הכתיבה ככל שאפשר ופחות אכפת לנו מאמצעי כתיבה( כל עוד היא כתיבה כמובן). לכן גם פלסטיק, נירוסטה, נוצה, קרמי וכמובן קנה כולם כשרים. והעדיפות היא לאמצעי שעוזר לכתוב בצורה הכי יפה. 

מניסיוני רבת השנים עם קולמוסים מכל הסוגים וחומרים מסוגים שונים גיליתי שבסופו של דבר עבורי קולמוס הפלסטיק (ישנם מספר סוגים) הוא הכי ידידותי. אין צורך בהכנה כל פעם אלא מוצאים חדש מהשקית כל פעם וכותבים אם הכנה מינימלית וללא איבוד הרבה זמן. כל פעם הקולמוס יוצא אותו גודל ואותו חומר. לעומת חומרים אחרים כמו הקנה שצריך להכינו כל פעם ולדייק שיכתוב כמו שצריך. גם חומר של כל קנה וקנה יכול להיות שונה ודורש נסיון וקושי לאתר את הקנה הטוב ביותר לכתיבה. 

לאחר אומרי את כל זה, הייתי רוצה להדגיש, שייצור קולמוס מקנה ו/או נוצה הוא ידע שנחוץ לכל סופר וסופר ולא כדאי לדלג על לימוד מלאכה זו רק בגלל שיש דרך יותר קלה. יש לנסות הכל עד שמגיעים לדבר הכי טוב עבור אותו סופר.