מהו האיסור למלא את הפה שחוק בעולם הזה, וכיצד הוא קשור לחורבן ולשיבת ציון?
מה הפירוש למה שכתוב בגמרא, ברכות, לא, א, "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה, שנאמר "אז ימלא שחוק פינו"?
האם זו גם ההלכה?
האם זו הלכה גם לימינו, שהרי כתוב בתחילת הפרק "בשוב ה' שיבת ציון... אז ימלא שחוק פינו".
והרי עם ישראל ברוך השם שב לציון?
בשו"ע, או"ח, סי' תקס, ס"ה נאמר: "אסור לאדם שימלא פיו שחוק בעולם הזה" ט"ז, סק"ז, אפילו בשמחה של מצווה, בחתונה או בפורים.
ושת"ז, שם, סקי"ז כתב, בשם הלבוש, כי השמחה היתרה מרגילה לערוה,
אבל קשה שמרן הביא דין זה שהוא כללי, בסימן שעוסק בדינים שהם זכר לחורבן, וכבר העיר רבינו יונה על הרי"ף ברכות, שם, שבגמרא כתוב בעולם הזה, ומשמע אפילו בזמן המקדש, ובמשנ"ב שם, סק"כ כתב, שהשמחה היתרה משכחת המצוות, עיין שו"ת יביע אומר, ח"ד, אה"ע, סי' ו, שהביטוי העוה"ז הוא אחר החורבן.
ורבנו לא זכר דין זה, ואפשר שרבנו אכן מתייחס לביטוי עוה"ז אחר החורבן, וא"כ הדין פשוט שאין להרבות בשמחה אחר חורבן המקדש ובגין חורבן המקדש, אך בשוב ה' שיבת ציון ויבנה המקדש, תשוב השכינה ימלא שחוק פינו, ונזכה לשמוח שמחה שלמה ואמתית.
תכנים לקריאה נוספת
כשקונספציה מסוכנת משתלטת: מי צריך לבחון מחדש את דרכו?
מה דעת הרב אליקים צדוק על מהימנות איגרת הרמב״ם לרבי פנחס הדיין?
האם אגרת הרמב"ם לר' פנחס הדיין היא אכן אמיתית לפי מארי? אם כן, מדוע הוא לא הביא אותה במהדררתו לאגרות הרמב"ם?
האם מלך המשיח אמור לשלוט בכל עמי העולם לפי הרמב״ם?
לכבוד הרב,
האם לפי שיטת הרמב"ם המשיח ישלוט בכל העולם או רק
בממלכה שלו?
כי לכאורה יש מקורות סותרים ברמב"ם.
מצד אחד בהלכות תשובה ט,ב מבואר שכל הגויים יבואו לשמוע
את המשיח.
בהלכות מלכים פרק י"א הרמב"ם מביא כהוכחה למשיח את הנבואה:
"וקרקר כל בני שת"
ו"ומשלו מים עד ים" שמשמע שלטון בינלאומי.
בסוף פרק י"ב הרמב"ם כותב שלא נתאוו הנביאים והחכמים לימות
המשיח בשביל שישלטו על כל העולם - הא כן ישלטו על כל העולם
רק שלא נתאוו למשיח עבור זה אלא כדי ללמוד תורה.
כיצד מתיישבת קבלת תנאי שלום מעמלק עם מצוות מחיית זכרו?
בשיעור הזה https://net-sah.org/audio/48144 הרב מלמד בשם הרמב"ם שאפ' לעמלק, פותים בשלום... השאלה: איך נמחה את זכרו אם הוא ישכיל לקבל תנאי השלום במקום להיות "מחוק" מתחת לשמים? שאלה משנית: איפה רבנו הרמב"ם כותב את זה? בתודה מראש ובברכה,
[אשמח לקבל את התשובה שלא בכתב חרטומים (ציינתי למזכירות ללא מענה כך שעדיין לא קראתי את התשובות הקודמות של הרב... במחילה סליחה וכפרה]
כיצד גלות ומיתת צדיקים מכפרות אם כל אדם אחראי לחטאיו?
לְכָבוֹד הָרַב.
רצוני לשאול בעניין שאני דן בו רבות עם חברים: התורה אומרת בדברים כי הבנים לא יומתו על אבות והאבות לא יומתו על בנים, וכן ביחזקאל נאמר שהנפש החוטאת היא תמות, ללמד שכל אדם נושא באחריות מלאה על מעשיו, ולפיכך כל אחד נענש על חטאו שלו. וכן למדתי שרבנו הרמב״ם מלמד במשנה תורה שתשובה מכפרת על כל עבירה.
ואולם, בלימוד הגמרא מצאנו דעות ומאמרים המורים שהצדיקים יכולים לכפר על עבירות, וכן שהגלות יכולה לשמש כעין כפרה על חטאי הדור הקודם. דבר זה נראה לי כסותר את דברי התורה הברורים, שלפיהם כל אדם ייענש על חטאו הוא בלבד.
הבכורה שמחייבת: לצאת לחירות של ערכים
האם איחור שנגרם מתכנון לקוי הוא אחריות האדם או חלק מביטחון בה׳?
שלום הרב!
שאלתי היא איפה עובר הגבול בין הביטחון להשתדלות. למשל אדם שרצה להגיע למקום מסוים, השתדל והתאמץ להגיע, ולא הצליח להגיע בגלל שלא חישב נכון את זמני הנסיעה.
האם לומר שזו טעות שלו ושהוא לא השתדל בצורה הנכונה, או שנאמר שכך ה' רצה שיהיה וצריך להיות שהוא יתבלבל ולא יחשב נכון.
תודה רבה!!
כיצד יכולה ברכת רב לסייע למשפחה שאינה שומרת מצוות ונמצאת במצוקה?
משפחה שאינה שומרת מצוות נמצאת במצוקה קשה. היא רוצה לקבלת ברכת רב.
השאלה:
האם יש בכך תועלת?
מה גישת הרמב"ם בכך?