טעמים ופשט
שלום לכבוד הרב רצון ערוסי שליט"א.
ברצוני לשאול שאלה הנוגעת להבנת פשט הכתוב בתורה שבכתב.
בפסוק בראשית ברא ראיתי פירושים על ידי גדולי המפרשים בעם ישראל המפרשים את המילה בראשית כסמוכה למילה ברא. והתקשיתי כיצד אפשר כך אם הרי יש לנו מסורת של טעמים ממשה רבינו שיש טעם מפסיק של טפחא בין המילה בראשית למילה ברא. מדוע לא התייחסו לכך בפירושם? האם זה לא מעיד על כך שהמילה בראשית איננה סמוכה והיא צריכה להתפרש על פי הפשט באופן אחר למשל בראשונה או בתחילה?
שאלה 2, ראיתי את פירוש רש"י וכן פירוש הרשב"ם שלא ייתכן לומר כי הכוונה בראשונה משום שאם כן המים נבראו קודם. ושוב התקשיתי, האם לא ניתן לומר כי הכתוב מתאר שבראשונה נבראו שמים וארץ ואז עובר לתת תיאור שהארץ היתה תהו ובהו וחושך על פני תהום ורוח אלוקים מרחפת על פני המים וכו' - כלומר שזה קרה אחרי בריאת שמים וארץ. על פני המים שנבראו אחר כך. או לפרש שהמים הם בעצם נבראו בבריאת השמים כי שמים מלשון מים ואז ממילא כבר נבראו.
ואם התקשו על בריאת המים למה לא התקשו על בריאת הרוח? ורוח אלוקים=שהרי כתוב ורוח מלפני ה' בתרגום.
תודה רבה. אשמח להתייחסות מעמיקה אם תוכל. אודה לך מאד.
1 לא. כי תחילה פירושה זמן, והזמן עצמו נברא ע"י ה', בבריאה, עיין רבנו, מו"נ, ח"ב, פרק ל, ורבינו פירש בראשית ברוא, ולראיה בלי סמיכות, וכל זאת לענ"ד אין סתירה לטעמים, כי בראשית לפי רבנו אינה ציון זמן, אלא יסוד, עיקר, כלומר העיקר האמונה היא שה' ברא הכל, שמים וארץ.
2 ולפי פירוש רבנו, הכל מיושב, דוק היטב ותשכח.